שמות טז, כו

וביום השביעי שבת. שבת הוא, המן לא יהיה בו, ולא בא הכתוב אלא לרבות יום הכפורים וימים טובים:

שִׁתָּא יוֹמִין תִּלְקְטֻנֵהּ וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה שַׁבְּתָא לָא יְהֵי בֵהּ:

שִׁתָּא יוֹמִין תִּלְקְטוּנֵיהּ וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה דְהוּא שַׁבְּתָא לָא יְהֵי בֵיהּ מַנָּא נָחִית

ששת. כן יהיה תמיד כל זמן היותכם במדבר כאשר היה עתה שלקטתם אותו ששת ימים:

וביום השביעי. לא יהיה. מן יורד. והוסיף בו תוספת ביאור. כמו ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו:

לא יהיה בו - המן.

וביום השביעי שבת מחוסרי אמנה אומרים כי היום והלילה הבא אחריו הוא יום שבת וראיה שלהם שהרי משה אמר שבת היום לה', ולא לילה שעבר גם אמר מחר. והם לא דברו נכונה שהרי מצינו בערב תאכלו מצות עד יום האחד ועשרים לחדש בערב. ואומר מערב עד ערב תשבתו שבתכם.

ששת ימים וגו׳. הכונה בזה להזהירם לבל יצאו ללקוט, ופרוש לא יהיה בו – לא יהיה בו מעשה זה של הלקיטה, שאם על הוית המן כבר אמר ״לא תמצאהו בשדה״, ולזה כשיצאו מן העם ללקוט אמר ה׳ להם ״עד אנה מאנתם לשמר מצותי״ וגו׳, הרי שעברו על הלאו, והיכן מצינו אזהרה זו שאמר להם כן? ואם כונתו על דיוק הנשמע מאמרו ״ששת ימים״ לבד, לאו זה לא יקרא לאו אלא עשה כדין לאו הבא מכלל עשה (פסחים מא,א), ולא יצדק לומר להם עליו ״מאנתם לשמר״ כי לשון שמירה יאמר על הלאו.

ששת ימים וגו׳. כל המקרא נראה מיותר ובלי תוספת ענין. אבל קאי על אזהרה דלעיל שהזהיר להכין מע״ש לש״ק. ובל״ז יתקלקל שהרי נלקט על ע״ש. ואמר דזה אינו אלא בע״ש הראשון שלא נודע לישראל מענין השבת אבל מכאן ואילך תדעו אשר ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי וגו׳ ואם כן בשעת לקיטה נלקט על שבת. ואין לך הכנה יותר מזה:

ששת ימים. מפרש הטעם שלא תמצאהו בשדה, מפני כי ששת ימים תלקטוהו, והוא כמ"ש בזהר מ"מ לא תשתכח מנא ביומא שביעאה משום דמהאי יומא מתברכין מיניה כל שאר יומין, ור"ל כי בשבת ינהיג ה' ההנהגה הפלאיית, ובאשר המן בא ממקור הפלאות והיה למעלה מן הטבע, נזל מדליו ביום השבת שבו ביום ירד מאצילות העליון והשחקים שפע המן הצריך לכל ששת ימי השבוע, וביום ההוא קבלוהו השמים שהם המערכת מן השחקים שבו שוחקים מן, [שהשחקים גבוהים מן השמים כמ"ש בכ"מ בפי' התנ"ך, כמ"ש (תהילים ע״ח:כ״ג) ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח], וע"כ ביום ההוא לא יכלו להורידו למטה כי ביום ההוא היו עוסקים לקבלו ממעלה על כל ימי השבוע, וכבר בארתי הדבר בפי' בראשית על פסוק ויברך אלהים את יום השביעי עפ"י משל עיי"ש, וז"ש ששת ימים תלקטהו ע"י שביום השביעי שבת לא יהיה בו, כי ביום השביעי יקבלו המן על ששת הימים:

א דאם לא כן הא כבר נאמר כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו אלא וכו':