שמות טז, כ

ויותרו אנשים. דתן ואבירם:

וירם תולעים. לשון רמה:

ויבאש. הרי זה מקרא הפוך, שתחלה הבאיש ולבסוף התליע, כענין שנאמר (פסוק כד) ולא הבאיש ורמה לא היתה בו, וכן דרך כל המתליעים:

וְלָא קַבִּילוּ מִן משֶׁה וְאַשְׁאָרוּ גֻבְרַיָא מִנֵה עַד צַפְרָא וּרְחֵשׁ רִיחֲשָׁא וּסְרִי וּרְגַז עֲלֵיהוֹן משֶׁה:

וְלָא קַבִּילוּ מִן משֶׁה וְשַׁיְירוּ דָתָן וַאֲבִירָם גּוּבְרַיָיא חַיָיבַיָא מִנֵיהּ עַד צַפְרָא וְאַרְחֵשׁ מוֹרְנִין וּסְרֵי וּרְגַז עֲלֵיהוֹן משֶׁה

וירם תולעים ויבאש הרי זה מקרא הפוך שבתחלה הבאיש ולבסוף התליע כענין שנאמר (בפסוק כד) ולא הבאיש ורמה לא היתה בו וכן הוא הדרך לכל דבר שהוא מן המתליעים לשון רש"י ואלו היה המן מתליע בדרך הטבע כדרך שאר המתליעים היה הדבר כן אבל זה שהתליע בדרך נס יתכן שהרים תולעים תחלה ואין צורך שנהפוך המקרא ועוד כי הכתוב שאמר ולא הבאיש ורמה לא היתה בו הוא המוכיח כן כי אלו לא היה מרים תולעים עד אשר עלה באשו תחלה כשאמר ולא הבאיש כבר הבטיחנו שלא היתה בו רמה ולמה יכפול אחרי כן ורמה לא היתה בו אבל אם הרים תולעים תחלה כפשוטו של מקרא הוצרך לומר שזה לא הבאיש וגם לא עלתה בו רמה כלל ואף מן המתליעים בטבע לא יבאשו רק החמים ולחים מהם אבל היבשים ירומו תולעים ולא יבאשו כלל כעצים המתליעים והפירות המרימים תולעים באיביהן או אחרי כן וספר הכתוב שגם זה הבאיש בנס ובאלה שמות רבה (כה י יד) אמרו וכי יש לך דבר שבתחלה עושה תולעים ואחר כך מבאיש אלא שהקב"ה בקש להראות מעשיהם לבריות שלא יריחו את ריחו בערב וישליכו אותו שהיה עושה כל הלילה שורות שורות של תולעים מיד ויקצוף עליהם משה

ולא. מלת אנשים דבקה עם ולא שמעו אל משה. כי אנשים מעטים היו. אמר רבי מרינוס כי וירם מגזרת רמה:

ויקצוף עליהם משה. כי אמנם לא קרה זה מפני היותו יותר מכדי שבעם, אבל הותירוהו לכתחלה לנסות:

ויותירו ב' במסורה הכא. ואידך ויותירו כדבר ה'. התם שהותירו כדבר ה' נשתלחה בו ברכה והכא שעברו על דבר ה' והותירו נשלח בו קללה:

וירם ג' דין ואידך וירם כבוד ה'. וירם לבם. זה גסות הרוח ולכך נסתלקה שכינה שנאמר וירם כבוד ה' מעל הכרוב דאמרינן בפרק קמא דסוטה כל מי שיש בו גסות הרוח כאלו דוחק רגלי השכינה ועוד וירם לבם שאם רם לבבו שיש בו גסות הרוח ירום תולעים וזה ששנינו מאוד מאוד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה:

וירם תולעים וגו׳. טעם שהקדים ״וירם״ וגו׳ ל״ויבאש״, לצד שהרמת התולעים תמצא במין המתוק ולא יבאש, כי אין הסרחון רגיל בדברים המתוקים כרגילות הוית התולעים, ומן זה טעמו כצפיחת בדבש, ולזה אמר וירם תולעים, ולא די זה אלא ויבאש.

והעד הנאמן לפרושנו זה, אמרו (שמות טז:כד) ״ולא הבאיש ורמה לא היתה בו״, פרוש, לא מלבד שלא הבאיש, אלא אפלו רמה הרגילה להיות בלא סרחון לא היתה בו. ואם לא ירום תולעים עד שכבר הבאיש, אחר שאמר הכתוב ״ולא הבאיש״ אין צרך לומר עוד ״ורמה״ וגו׳.

והנה ראיתי לרבותינו זכרונם לברכה (מכילתא) שלא פרשו כדברינו, ואולי כי יסברו שעל כל פנים הגדלת התולע יקדים לה קצת מההבאשה שממנו תתהוה, הגם שלא יבאש המתוק.

ובדרך רמז ירצה כי אין תולע גדל אלא מהנבאש. והנה מצינו שתרגם אונקלוס רע – ביש, ובחינת הרע ויסודו הוא עבור פי התורה והמצוה, ואדם כי יחטא ירום תולעים, והוא סוד גדילת תולעים מהפרות ואויר האדמה אחר חטא האדם, והוא אמרו וירם תולעים הטעם הוא לצד ״ויבאש״, שנעשה בו בחינת הרע שהניחוהו הפך מצות התורה, ולזה כשאמר להם משה הניחו אותו וגו׳ עד הבקר, אמר הכתוב ״ויניחו אותו עד הבקר כאשר צוה משה ולא הבאיש ורמה לא״ וגו׳, פרוש, לא נגע בו בחינת הרע, ובזה ״ורמה לא היתה״, וכמו כן הצדיקים אשר לא יטעימו נפשם מבחינת הרע לא יתליעו. וצא ולמד מעשה רבי אליעזר בר רבי שמעון בן יוחאי עליו השלום (בבא מציעא פד:) כי תולע אחד לבד גדל באזנו לצד בחינת הרע אשר נגע שם:

ולא שמעו אל משה. היו אנשים שלא החשיבו את משה אלא בשעה שהשכינה מדברת מתוך גרונו ע״כ לא רצו כאן לשמוע דברי עצמו כלל:

ויותרו אנשים ממנו. אין הלשון מדויק. והכי מיבעי ולא שמעו אנשים אל משה ויותירו ממנו. מכאן דרשו במכילתא אנשים טובים לא הותירו. אנשים שאינם טובים הותירו. ואין הכונה טובים ואינם טובים צדיקים ורשעים. דא״כ פשיטא דצדיקים לא עברו ע״ד משה אלא טובים היינו בעלי ד״א וטובי המזג. פי׳ מי שדרכו להניח פיאה ממאכלו לא הותירו כהיום. ואינם טובים היינו שלא רגיל כלל להניח פיאה כהיום הותיר. וזהו דיוק הכתוב ויותירו אנשים ממנו. אותם אנשים שרק ממנו הותירו. והיה צ״ל וישאירו שהרי לא עשו רק להמרות פי משה והשאירו בכיון. אלא משום שהתראו אז כאלו דרכם בכך ונותר ממילא:

וירם תולעים ויבאש. עוד יבואר במקרא כ״ד:

ויקצף עלהם משה. לא בחנם כתוב זה אלא להודיענו כי קצף משה עשה להם רושם כמבואר בסמוך:

ויותירו וכו' וירם תולעים ויבאש. טרם שנבאש נמלא תולעים, שהתולעים יתהוו גם בפירות מתוקים שאינם נבאשים, ואח"כ נבאש בריחו, ורמז להם בזה כי מי שאוסף הון ועושר יתר על הצורך יזכר כי ילך למקים רמה ותולעה וזרים יבלעוהו, ויקצוף עליהם משה וקצף זה עשה רושם וכמו שיתבאר:

מ מדכתיב אנשים דבכל מקום שנא' אנשים או נצים הוא דתן ואבירם:

נ כאלו אמר והתליעו תולעים ולא לשון הרמה ופירושו הגביה תולעים כי לא מצינו וירם פועל יוצא:

ס הרמב"ן. נ"ל שאין להפכו כי הוא לחם אבירים ואין דרכו להבאיש אלא התולעים היו בו תחלה ומחמת התולעים הבאיש (רש"ל) ואין דבריו נראין שהרי כתיב בקרא כאשר צוה משה ולא הבאיש ורמה לא היתה בו: