ספורנו על שמות פרק יד

סגר עליהם המדבר. בעל צפון סגר את המדבר עליהם:

כי ברח העם. שלא הלכו במדבר על קו ישר, כמו שיעדו באמרם דרך שלשת ימים נלך במדבר אבל חזרו לאחוריהם כבורחים בלתי יודעים הדרך:

ויהפך לבב פרעה. כי חשב שהיה בעל צפון יכול נגד האל יתברך:

מה זאת עשינו כי שלחנו. ולא דרשנו את בעל צפון שהיה עוזר לנו ולא היינו מוכרחים לשלוח:

ואת עמו לקח עמו. מבחר פרשיו וחילו:

וכל רכב מצרים. ההמוניים:

ושלישים על כלו. גם על ההמון שלא היו בכלל עמו וחילו הפקיד שלישים מלומדי מלחמה, כי אמנם כל תוקף הצבא תלוי בשר הצבא וחכמתו ותחבולותיו:

ובני ישראל יוצאים ביד רמה. כענין ידינו רמה היו מתאמצים לנצח את פרעה וחילו שלא היו רבים במספר כמותם. ובזה הודיע שלא היו יודעין ענין המלחמה, כי אמנם היה ראוי לירא מאותם המעטים מלומדי מלחמה יותר ממה שהיה ראוי לירא מכל המון מצרים הנוסע אחריהם אחר כך:

וירדפו מצרים אחריהם. אחרי היוצאים ביד רמה:

ופרעה הקריב. את חיל ההמון של כל רכב מצרים:

לקחתנו למות במדבר. כי אפילו לא יתגר בנו מלחמה פרעה וחילו, הנה בעמדם לפנינו לשמור את דרך כל מחיה נמות במדבר ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל:

מה תצעק אלי. כי אמנם הוא היה בכלל ויצעקו בני ישראל אל ה', אמנם צעקת משה לא היתה מיראת פרעה וחילו, כי כבר הגיד לישראל את מפלת המצרים ומיתתם כאמרו לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, ה' ילחם לכם אבל היתה צעקתו על שרי ישראל שהעיזו פניהם באמרם המבלי אין קברים וחשב בשביל זה שלא ישמעו לו להכנס בים, לפיכך אמר לו מה תצעק אלי בזה, כי אמנם אתה חושד בכשרים:

דבר אל בני ישראל ויסעו. ולא ימרו את פיך:

הרם את מטך. אל הרוח קדים שישים הים לחרבה:

ונטה את ידך על הים. שיחצו המים הנה והנה, כענין באליהו:

וידעו מצרים. הנשארים במצרים וישובו אלי, כי לא אחפוץ במות המת:

ההולך לפני מחנה ישראל. בעמוד האש:

וילך מאחריהם. להתיך אותם תהומות שיקפאו בלב ים לפני ישראל בעברם, כדי להפוך קרקע הים לטיט כאשר יעברו מצרים אחריהם, כי לא היה צריך אז שילך עמוד הענן לפני ישראל לנחותם הדרך, כי הדרך שנעשה בבקיעת הים היה מנהיגם:

ויעמוד מאחריהם. מאחרי ישראל ומאחרי עמוד האש:

ויבא. המלאך בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל להנהיג את שני העמודים:

ויהי הענן והחשך. חשך הלילה היה יחדיו עם הענן מאחריהם של ישראל ושל עמוד האש:

ויאר את הלילה. המלאך בעמוד האש, כי בו הסיר חשך הלילה ולא היה שם ענן מפסיק בינם לאש המאיר, כמו שהיה לצד מצרים:

ולא קרב זה אל זה. כי ההולכים בחשך הולכים לאט בהכרח, כי לא ידעו במה יכשלו:

וישם את הים לחרבה. רוח הקדים הקפיא טיט קרקע הים:

ויבקעו המים. בנטיית יד משה על הים במצות בוראו:

הלכו ביבשה. כי קפאו תהומות ברוח הקדים ועברו על הטיט הנקפא:

וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן. שני העמודים שהיו מהלכים באמצע המרחק אשר בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל הקריבם לצד מחנה מצרים:

ויהם. במיני חלאים כענין בפלשתים ותהי יד ה' בעיר מהומה גדולה מאד, ויך את אנשי העיר מקטן ועד גדול, וישתרו להם עפולים ואותם מיני חלאים הם מדוי מצרים הרעים והיא היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים שראו ישראל וייראו, כאמרו אשר יגורת מפניהם, אמנם פרטי המכות שהזכירה התורה לא היה בהם שום חולי זולתי השחין, והנה התורה הזכירה שחין מצרים והזכירה גם כן מדוי מצרים:

ויסר את אופן. בעמוד האש:

בכבדות. מכח הטיט:

כי ה' נלחם להם. ובנוסנו לא ילחם בנו עוד:

לאיתנו. בשוא גליו אל דרך הבקיעה, שלא עשה כן מאז שנבקע:

ומצרים נסים לקראתו. שמתחלת אשמורת הבקר יד ה' היתה בם להמם. ואז אמרו אנוסה ונסו עד פנות הבקר דרך הבקיעה, ובעת פנות בקר שב הים לאיתנו לשאת גליו במקום הבקיעה, אשר הגיעו שם מצרים באותה שעה ונמצאו נסים לקראת הים:

וינער ה' את מצרים. המלך ועמו, נער אותם מעל המרכבות אל קרקע הים, כמו חצני נערתי, התנערי מעפר:

וישובו המים. ברבות הגלים אל מקום הבקיעה:

ויכסו את הרכב. אחר שננערו מעליהם העם אשר בם:

ואת הפרשים. רוכבי הסוסים:

לכל חיל פרעה הבאים אחריהם. המון כל רכב מצרים ורוכביהם שבאו אחר הפרשים למלחמה:

ובני ישראל הלכו ביבשה. בעוד שמצרים היו טובעים בים, כי לא שב לאיתנו באותו הקצה שהיו שם ישראל:

ויושע ה' ביום ההוא את ישראל. במיתת המסתוללים בם לשעבדם נשארו הם בני חורין, כי עד עת מותם היו ישראל כעבדים בורחים:

היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים. מדוי מצרים הרעים שלקו בם על הים:

וייראו העם. כאמרו אשר יגורת מפניהם: