שמות יד, טז

וְאַתְּ טוֹל יָת חֻטְרָךְ וַאֲרֵים יָת יְדָךְ עַל יַמָא וּבְזָעוֹהִי וְיֵעֲלוּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוֹ יַמָא בְּיַבֶּשְׁתָּא:

וְאַנְתְּ אֲרוּם יַת חוּטְרָךְ וְאַרְכִין יַת יְדָךְ בֵּיהּ עַל יַמָא וּבַזְעֵיהּ וְעָלוּן בְּנֵי יִשְרָאֵל בְּגוֹ יַמָּא בְּיַבֶּשְׁתָּא

וְאַתְּ אַרְעֵם יַת חוּטְרָךְ וְאַרְכִין יַת יְדָךְ:

ואתה. אמר השם למשה הרם את מטך ובקע את הים טרם שיסעו. כי לא אמר לו שיכה הים רק שיטה ידו על הים במטה. כדרך ויט משה את מטהו על השמים. וידענו כי המטה לא בקע הים רק מרגע נטות משה ידו על הים יוליך ה' את הים ברוח קדים עזה או יבקעו המים. כי כן כתוב:

וּבְקָעֵהוּ - העי"ן גורמת. כמו: שְׁמָעֵנוּ אדוני אבל מן זכור יאמר זָכְרֵנִי.

הרם את מטך. אל הרוח קדים שישים הים לחרבה:

ונטה את ידך על הים. שיחצו המים הנה והנה, כענין באליהו:

ויבאו בני ישראל. ליל שביעי של פסח היה. וקשיא דבסוף פרשת שלח לך פרשו שמונה חוטין שבציצית כנגד שמונה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים מכלל דבשמיני אמרו שירה. וי"ל דלקמן מונה משהכינו עצמן לצאת מערב פסח ששחטו את הפסח היו יודעים שיצאו למחר והיו מכינים להם צדה לדרך ומ"מ לא הכינו כל הצורך שנא' וגם צדה לא עשו להם:

הרם ג' במסו'. הרם את מטך. כשופר הרם קולך. מלמד שהממם וערבב אותם בקולות ואידך ויאמר הרם לך גבי אלישע כשצף הברזל. כמו הכא נעשה נס ע"י המים אף התם נעשה נס ע"י המים:

ובקעהו בזכות ויבקע עצי עולה ובזכות בקע לגלגלת קרי ביה בקע וה"ו שבזה השם נבקעו המים:

ואתה הרם את מטך ונטה את ידך. אין להבין הכתוב הזה שירים משה את מטהו על הים שהרי לא נאמר אלא ויט משה את ידו, אבל טעם הרם את מטך לסלקו מידו לפי שהיו מהעם מחוסרי אמונה שבישראל אומרים שאין כח ביד משה לקרוע את הים אלא בכח המטה שבידו, לכך אמר הרם את מטך סלקהו מידך. וכן תמצא במדרש אמרו אין כח ביד משה לעשות דבר אלא במטה בו הכה את היאור בו הביא כל המכות וכיון שבאו לים מצריים וישראל עומדים אמר לו הקב"ה הרם את מטך שלא יאמרו אלולא המטה לא היה יכול לקרוע את הים. ועל כן הוצרך לומר ויאמינו בה' ובמשה עבדו ומה ת"ל ויאמינו והלא כבר נאמר ויאמן העם אלא לפי שחזרו ולא האמינו הוצרך לומר שעכשיו בקריעת ים סוף האמינו.

ואתה הרם את מטך לשון הסרה וסלוק, כמו וממנו הורם התמיד הרימו מכשול מדרך עמי, והרים העטרה. כלומר הסר את מטך, ובנטיית ידך גרידא תבקע את הים. וכן הוא אומר ויט משה את ידו על הים.

ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים. במדרש (שמו"ר כא ט) אמרו לפי שהיו אומרים המצריים לולא המטה לא היה יכול לעשות את כל הניסים ע"כ אמר הקב"ה סלק את מטך ונטה את ידך כי הרם לשון סילוק הוא. והנני נותן טעם בדבר למה דווקא בקריעת ים סוף צוה הקב"ה להסיר המטה, וזה לפי שרצה הקב"ה שיעשה משה למטה דוגמא אל כל דבר הנעשה למעלה, והנה כל המכות היו באצבע אלהים על כן נעשו גם למטה ע"י מטה משה כי המטה דומה לאצבע, אבל על הים לקו בכל היד שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה וגו', ע"כ אמר הקב"ה למשה שיעשה גם למטה דוגמא לזה ויסלק את המטה הדומה לאצבע ונטה את ידך כל היד דוגמת יד החזקה העליונה ית', לכך נאמר וירא ישראל את היד הגדולה ואגב זה ראו כי שלא בכח המטה עשה משה כל המעשה הגדול והנורא הזה, שהרי הוצרך לנטות ידו דוגמת היד החזקה שלמעלה ע"כ ויאמינו בה' ובמשה עבדו, כי חזרו מדבריהם שאמרו לשעבר שבכח המטה פעל כל זאת.

ומכאן תבין באמת, מה היה חטאו של משה במי מריבה כי שם נאמר ממש הפך ממה שנאמר כאן, כי כאן נאמר הרם את מטך דהיינו סלק את מטך ונטה את ידך וע"י זה באו לידי אמונה, ושם נאמר וירם את ידו ויך במטהו שסלק את ידו כי לא עשה הפעולה בידו כי אם במטהו וע"כ החזיר דברים הראשונים, שאמרו שבכח המטה פעל הכל, למקומם ובזה גרם מיעוט האמונה כמ"ש יען לא האמנתם בי, ויתבאר דבר זה בע"ה באר היטב במקומו פרשת (חקת כ ח).

ואתה. בשביל שאמר תחלה דבר אל ב״י. מש״ה אמר לו ואתה. זהו לפי פשוטו. וברבה ויקרא פ״א למד מזה ואתה. שאם אין אתה בוקעו אין אחר בוקעו:

הרם את מטך. באשר הניח משה את המטה בשעת תפלה כדאי׳ בברכות דכ״ג ב׳ לא יאחז אדם תפילין בידו וס״ת בזרועו ויתפלל. וכן המטה היה דבר שבקדושה שהרי נקרא מטה האלהים ע״כ אמר לו ה׳ הרם את המטה:

ונטה את ידך. לפי האמור למעלה במכת ערוב וארבה שאע״ג שאמר ה׳ למשה נטה ידך. הכונה נטיית יד עם המטה. ומכש״כ כאן שאמר ה׳ הרם את מטך. הדבר מובן שמש״ה צוה כן כדי להטות בו. אבל הרי מבואר להלן להיפך ויט משה את ידו. אלא הענין דהמטה היה מיועד לכל דבר נסיי שבנגלה ג״כ וע״כ נקרא אותות. משא״כ ידיו של משה היו מועילות כמו ידיו של אלישע הנביא ליהורם המלך שיהי׳ נס נסתר לישועה והיה הרצון של הקב״ה לתלות קריעת הים בהכנת ישראל. אם יקפצו לתוך הים יהי נקרע פתאום בנס נגלה. ואם לא יקפצו יהי מתייבש בסיבת הרוח מעט מעט. ויהי נס נסתר. וכמש״כ לעיל בפסוק אהיה אשר אהיה. ובס׳ דברים ל״ג י״ב בברכת משה לבנימין הראיתי לדעת ברייתא במכילתא שהיו מחולקים בדעות שבט יהודה ובנימין אם לקפוץ בתוך הים בעודנו במלאתו או לא. יע״ש באורך. ע״כ א״ל ה׳ שיעשה שני דברים נטיית היד בעצמו ונטיית המטה. והנה מיד שהחלו העם לנסוע הטה משה את ידו לבדו כדי שתהי׳ רוח קדים עזה כל הלילה שהולכים ממקום שעמדו עד שפת הים ממש. ונטיית המטה היה ג״כ מיד או בבואם לים ועוד לא הספיקה השעה לייבש בטבע הרוח. וקפץ שבט יהודה או שבט בנימין כמבואר מחלוקת במכילתא והועילה נטיית המטה להבקע בנס נגלה:

ובקעהו. כבר פי׳ התוס׳ ערכין דט״ו שלא היה קריעת י״ס לרוחב הים מעבר לעבר כמו שהיה בירדן. שהרי גם אח״כ הלכו על שפת הים. ועוד כמה קושיות. אלא לא נצרכו לעבור מעבר לים. כ״א להלוך בצד הים. רק משום שהמצרים היו אחורי ישראל ומצדיהם. ולא יכלו ישראל להלוך. ע״כ עשה הקב״ה שביל באורך הים עד שעמדו באיזה מרחק ויצאו שוב לאורך הים:

שאלות: בפסוק ט"ז וכ"ב אמר בתוך הים ביבשה, ובפסוק כ"ט אמר ביבשה בתוך הים, מי היה המלאך, במלאך אמר וילך ובעמוד הענן ויעמד, אם היה הענן והחשך איך האיר את הלילה, מהו הכפל וישם לחרבה ויבקעו המים, איך נואלו מצרים לרדוף כשראו מעשה נסים שהמים עומדים כחומה. ומה היה ההשקף בעמוד אש וענן, ואיך ירדו בים וידוע שהתהום עמוק מאד ועכ"פ היל"ל וירדו בתוך הים לא ויבואו, ומהו הכפל וישב הים וינער את מצרים וישובו המים ויכסו שכ"ז ענין א' בכפל דברים, ולמה אמר שנית ובני ישראל הלכו ביבשה:

ואתה הרם את מטך. לדעת חז"ל ר"ל שיסלק את המטה שכבר פרשתי למעלה שע"י שלא רצה ללכת בשליחות עד ששלח עמו את אהרן אמר ואת המטה הזה תקח בידך, ועי"ז היו אומרים שצריך לכלי ואמצעי שבכחו יפעל, אבל בקי"ס כתיב מוליך לימין משה זרוע תפארתו שנתלבשה זרוע ה' בזרועו שלמשה וא"צ מטה, רק נטה את ידך על הים ובקעהו. והנה בענין הנס הזה חשבו חז"ל באבות דר"נ עשרה נסים שנעשו על הים, והם: א] שנבקעו המים כפשט הכתוב ויבקעו המים, ב] מה שעמדו המים כשתי חומות והדרך באמצע כמ"ש והמים להם חומה, ג] שנתקשה קרקע הים כגריד ונעשה יבשה כמ"ש ביבשה, ד] שדרך שהלכו עלו המצרים היה לח כטיט כמ"ש טבעו בים סוף, כמו טבעתי ביון מצולה, ה] שנקפחו המים ונעשו כאבנים שנאמר ירדו במצולות כמו אבן ושברו ראשי המצרים כמ"ש שברת ראשי תנינים על המים, ו] שנקפאו לחתיכות רבות כענין אבנים רבות מסודרות כמ"ש אתה פוררת בעזך ים, ז] שנעשו י"ב גזרים לי"ב שבטים כמ"ש לגוזר ים סוף לגזרים, ח] שהגזרים היו בהירים ומאירים כזכוכית שיהיו רואים אלו את אלו, ט] שהוציא להם מים מתוקים מתוך מלוחים כמ"ש נצבו כמו נד נוזלים, י] שאחר הזלת המתוק חזרו ונתקשו, עוד אומר שם ראב"י אומר קפא להם התהום למעלה ועברו בו ישראל כדי שלא יצטערו, ר"א ור"ש אומרים מים העליונים ומים התחתונים היו מנערים את מצרים מאלו לאלו שנאמר וינער ה' את מצרים בתוך הים, עפ"ז נסדר את הנסים לפי פשט הכתובים. בעת שנטה משה את ידו היה הנס הראשון שנבקעו המים, ואז התעורר רוח קדים עזה אשר החריב את מי הים כמ"ש הלא את המחרבת מי תהום רבה, שלשון חרב אינו מורה על היובש לבד רק משתתף עם חורב שמורה על החורבן וההשחתה שנשבת סדר הים ומרוצת מימיו ע"י הרוח העז, כמ"ש חורב על מימיה ויבשו (ירמיהו נ׳:ל״ח), ונהר יחרב ויבש, (ישעיהו י״ט:ה׳) בגערתי אחריב ים (שם נ), ר"ל אקלקל סדרו ואמעיט מימיו, ועז"א וישם את הים לחרבה ובבת נטית יד משה נחצו המים לשמם והיה דרך באמצע וזה נס אחד, ובאשר לפי הטבע יחזרו המים שבשר הצדדים אל הדרך שביניהם, היה פעולת הרוח הקר הנושב שנקפאו המים שמכאן ומכאן ונעשה תומה של קרח מכאן וחומה של קרח מכאן ושתי החומות האלה סגרו בעד המים שלא ישובון אל האמצע וזה נס ב' ובאשר הים עמוק מאד והגם שנחרבו מי הים א"א לרדת מן שפת הים אל התהום כי התהום עמוק עמוק מאד, הוה הנס שאמר ראב"י שהוגבה קרקע התהום למעלה שוה לשפת הים עד שנעשה דרך ישר ושוה, וכבר בארתי זה בפי' ישעיה (סי' סג) ועז"א ויבואו בני ישראל בתוו הים שהיל"ל וירדו לתוך הים, מבואר שלא ירדו לעומק תהום רק באו במישור שוה. והנה בעת שהוגבה קרקע התהום למעלה לא הוגבה הדרך שבאמצע לבד רק עמו הוגבהו גם שני החומות שנעשו משני הצדדים מן מי הים הנקפאים, נמצא היה דרך ישר רחב מאד ומשני צדדיו היו חומות ממים נקפאים מזהירים כזכוכית כמ"ש באדר"נ בנס ח' ט' י', ובאשר קרקע התהום שקפא וצף למעלה היה חרבה לא יבשה, ר"ל שהיה לח ומלא טיט היון וגומות מלאים מים, היה הנס שנעשה יבשה כגריד, כי הרוח העז הקפא גם את קרקע התהום שעלה למעלה רק שלא נקפא לחתיכה אחת של קרח רק לחתיכות חתוכות דבוקים זה בזה וזה על גב זה כמ"ש באדר"נ בנס ג' ה' ו', ועז"א שיבאו ביבשה. והנה לא נבקע כל הים בפעם אחת רק המקום שנכנסו בו ישראל נקפא וכל שנכנסו יותר בים כן נקפא חלק גדול במקום מהלכם והמותר היה עדיין ים, ועז"א בתוך הים ביבשה, שהיה ים טרם שנכנסו במקום הזה ותיכף שרצו לכנוס בשפת ההוא נעשה יבשה, וכ"ז נעשה לצורך ישראל, ואח"ז יבוארו יתר הנסים שנעשו לצורך טביעת המצריים: