אבן עזרא על ויקרא פרק יג

וידבר ה׳ אל משה ואל אהרן. וטעם אהרן. כי על פיו יהיו כל נגעי אדם מי שיטהר ומי שיטמא:

אדם. ולא אמר איש איש מבית ישראל להכנים הגרים וכן אדם כי יקריב מכם כי תורה אחת לאזרח ולגר בקרבנות גם כן והכניס הגר שלא יטמא אחר כי הצרעת היא מהחליים הנדבקים מהחולה אל השלם:

והובא. ברצונו ושלא ברצונו כי הרואה בו אחד מסימנים אלו יכריחנו שיבא:

או אל אחד מבניו הכהנים. טעם אהרן הוא הכהן המשוח תחתיו וטעם אחד מבניו הכהנים ההדיוטים שימצאו חוץ למקדש ככהני ענתות:

וטעם הכהנים. שלא יהיו מהפסולים:

ומלת שאת. כמו שרפה וכן והמשאת החלה וישאם דוד ויתכן שנקרא כן בעבור שהאש תולדתה להנשא למעלה:

ספחת. מגזרת ספחני נא ונספחו על בית יעקב חולי שיתחבר אל מקום אחד:

בהרת. מגזרת בהיר הוא בשחקים והוא נודע שיעשה כדמות אות וסימן:

הפך לבן. טעמו נהפך ללבן:

עמוק. יותר יש בעמקו מעומק העור ואיננו כמו שפל:

וטמא אותו. בדבור שיאמר שהוא טמא:

והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים. האדם יהיה נסגר והוא ייחל עד שבעת ימים כי רובי החליים ישתנו ביום השביעי:

עמד בעיניו. הטעם במראהו כי המראה הוא בעין וכל המפרשים אמרו שטעמו בעצמו והטעם כאשר היה:

פשה. כענין נפוש:

שנית. פעם שנית:

כהה הנגע. רבים החכמים אמרו כמו חשך ועדותם ותכהין עיניו מראות ואמרו כי כהות לבנות פירושו כמו לבנה אדמדמת שיהיו בו שניהם ולפי דעתי שמלת כהה הפך פשה ומגזרת ותכהין עיניו והקרוב אליו ולא כהה בם וטעם לא פשה הנגע במקום אחר והנה הם שני סימנים שכהה המקום הנגוע ולא פשה בשלם:

וטהרו. יאמר שהוא טהור כי מספחת היתה ואם פשתה אחר כן הנו טמא:

והובא. האדם כחברו:

והיא הפכה. השער השחור ללבן:

ומחית. פירוש בשר חי והנה הבשר שלא ירגיש איננו כן:

נושנת. קדמונית:

מלת יסגירנו. יוצאה לשנים פעולים והטעם שיצוה שיסגר:

וטהר את הנגע. כי כבר יצא הנגע כולו לחוץ והוא סר ממנו וטעם וטהר את הנגע. בדבור שאותו הנגע לא יטמא אחרים:

או כי ישוב. שיתכן שישוב:

לבנה אדמדמת. מעורבת משני העינים או קצתם כן:

מלת צרעת מחלה וכן ושלחתי את הצרעה ואין מלת ושלחתי טענה כי הנה ישלח דברו אני שולח את כל מגפותי ישלח בם חרון אפו:

והנה מראה. לא יתכן בדקדוק מראה בקמץ גדול תחת האל״ף והה״א במפיק כמו ידה רגלה כי לא נמצא כן בבעלי הה״א הנח הנעלם בסוף המלה ודגשות נו״ן:

יראנה כמו יסגירנה לחסרון הה״א הנוסף וכן מלת ממנה וממנו:

ואם תחתיה. אם עמדה במקומה כי יש נגע שיסע ממקום אל מקום:

צרבת. כמו ונצרב׳ בו כל פנים כטעם מוקד וחום ולהבת:

או לבנ׳. לבדה:

ואם תחתיה תעמוד הבהרת. והיא כהה. כאשר פירשתי ולא הזכיר כן בפסוק ואם תחתיה תעמוד הבהרת הראשון בעבור שעמדה הבהרת כאשר היתה:

וטעם להזכיר ואיש או אשה. בעבור הזקן ועוד כי הוא צריך לאמר על הקרח והגבח איש ולא אדם סלל להוציא האשה והנה פירוש (פי׳ מ״ח ואיש או אשה ר״ל אחר שלקח לשון איש שאינו כולל לאשה כמו מלת אדם. הוצרך לומר אשה בעבור הראש לא בעבור הזקן כי הזקן שב לאיש ולא לאשה ובקרח ובגבח אמר כמו שאמר ואיש כי ימרט ראשו ולא הזכיר בו אשה כי לא תמצא קרחת וגבחת באשה מפני הלחות שבה כמו שמפרש למטה. ומה שאמר ולא אדם. ר״ל ולא אמר אדם שהוא כלל לאיש ולאשה עד כאן) כי יהיה בו נגע בראש או בזקן לאיש:

צהוב. בלשון ישמעאל קרוב מעין הלובן:

נתק הוא. מגזרת כאשר יונתק פתיל הנעורת והטעם על השער:

והתגלח. הראש או הזקן ומקום הנתק לא יגלח:

וכבס בגדיו. ואין צורך לאמר שירחץ במים:

לא יבקר הכהן. הטעם יבקש וכן ובקרתם וקרוב מלשון הבדלה וכן לא יבקר בין טוב לרע:

בהק הוא. זאת המלה ידועה בלשון חז״ל ואין ריע לו במקרא:

ימרט. כמו ולחיי למורטים בעבור השער שהוא סביב הלחיים:

קרח. מגזרת לא תשימו קרחה וטעם ראשו. כלו:

גבח. אין לו חבר חוץ מהפרשה הזאת והוא שם התאר ולפי דעתי שקרח הוא במעלה של הראש ולא הזכיר האשה בעבור הלחה הרבה שיש בה לא יקרח ראשה כי השער הוא כדמות עשב:

כמראה צרעת עור בשר. שאר הגוף:

בגדיו יהיו פרומים. כמו קרועים להכירו ללכת במנהג משונה או טעמו כענין אבל על כן בגדיו יהיו פרומים וראשו פרוע והטעם שיתאבל על רוע מעשיו כי בעבור מעשיו בא לו זה הנגע:

ועל שפם. למעלה מהשפם והמ״ם מהשורש, והעד ולא עשה שפמו:

יעטה. בבגדיו מגזרת עוטה אור והטעם שלא יזיק ברוח פיו:

וטמא. פעמים שיאמר כן תמיד בעברו במסלה שיש שם ישוב שישמרו בני אדם ולא יגעו בו:

כל ימי אשר הנגע בו יטמא. כי טמא הוא באמת:

מלת בדד. מפורשת במגלת איכה:

או בשתי או בערב. ידועים ויתכן להיות גזרת בשתי מגזרת וחשופי שת שהוא יסוד והעד כי השתות יהרסון:

וטעם ערב שיתערב עם השתי:

או בעור. כאשר הוא:

בכל מלאכת עור. כמו מכבר ונאד:

ירקרק. מגזרת ירק כי העין כמוהו וזה כפול לחסרון וכן שחרחר׳ ויש אומרים הפך הדבר:

ממארת. כמו סלון ממאיר ואחר שסלון כמו קוץ יהיה ממאיר כמו מכאיב והמ״ם הב׳ במלת ממארת שורש ואינה מגזרת מארה. וטעם שלא הזכיר משי וצמר גפן יתכן שדבר הכתוב על ההוה הנמצא כטעם כי תראה חמור שונאך וכן משפט הסוס והפרד או יתכן שלא יארע הנגע כי אם לצמר ופשתים:

הכבס את הנגע. שם הפעל שלא נקרא שם פועלו מהבנין הכבד הנוסף:

פחתת. אין לה אח במקרא והיא ידועה בלשון חז״ל וטעמו חסרון הוא שאירע בקרחת הבגד או בגבחתו והגאון אמר שפירש בקרחת הפאה האחרת כי בגבחת היא מפאת פני הבגד אם כן יהיה קרח מאחור הראש ויפה פירש:

ואם תראה עוד. הפחתת וכן פורחת היא ואחר שאמר תשרפנו באר כי מקום הנגע לבדו ישרף:

וכבס שנית. מצוה לכבסו פעמים:

וסר מהם הנגע. וכבר סר מהם הנגע וכבר הראיתיך רבים כמוהו:

ומלת וכבס פעל שלא נקרא שם פועלו:

זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר. ארבע סמוכים ויש במקרא חמש גבורי חיל מלאכת עבודת בית ה, וכלם סמוכים אל השם שהוא סומך לכל הנופלים: