ויקרא יג, מא

ואם מפאת פניו. משפוע קדקד כלפי פניו קרוי גבחת, ואף הצדעין שמכאן ומכאן בכלל ומשפוע קדקד כלפי אחוריו, קרוי קרחת:

וְאִם מִלָקֳבֵל אַפּוֹהִי יַתַּר שְׂעַר רֵישֵׁהּ גְלוֹשׁ הוּא דְכֵי הוּא

וְאִין מִקְבֵל אַנְפּוֹי יִתַּר שְעַר רֵישֵׁיהּ גִלְשַׁלְשָׁן הוּא דְכֵי הוּא

גבח. אין לו חבר חוץ מהפרשה הזאת והוא שם התאר ולפי דעתי שקרח הוא במעלה של הראש ולא הזכיר האשה בעבור הלחה הרבה שיש בה לא יקרח ראשה כי השער הוא כדמות עשב:

ואם מפאת פניו. הקדים הכתוב קרחת שהוא מאחורי. הראש לגבחת שהוא מלפניו. ותו למאי חילק הכתוב לשתים. ויש בו ג״כ נ״מ לדין שאינו מצטרף חצי הנגע בקרחת וחצי בגבחת ויש להסביר טעם בזה דמבואר להלן פסוק מ״ד דנגעי הראש אות הוא על חטא דעות משובשות. והנה יש שני אופנים בזה. חדא שמשובש בחקירה פלוסופית. שנית שאינו חוקר ואינו מאמין. וידוע דדעת הוא מה שנחלט במוח האדם הוא באחורי הראש כמש״כ הראב״ע בפ׳ יתרו. וגם אנחנו הראינו לדעת בזה פי׳ הפסוק בישעיה כ״ח י״ג למען ילכו וכשלו אחור ונשברו ונוקשו ונלכדו. וחקירה שכלית הוא במוח מלפנים והשבוש באמונה מצוי וגרוע יותר משבוש הבא בחקירה מעצמו. מש״ה נחלקו שני החצאים שבראש. וגם הקדים הכתוב הקרחת לגבחת: