ויקרא יג, כא

וְאִם יֶחֱזִנַהּ כַּהֲנָא וְהָא לֵית בַּהּ שֵׂעָר חִוָר וּמַכִּיכָא לֵיתָהָא מִן מַשְׁכָּא וְהִיא עָמַיָא וְיַסְגְרִנֵהּ כַּהֲנָא שִׁבְעָא יוֹמִין

וְאִין יֶחֱמִינָהּ כַּהֲנָא וְהָא לֵית בָּהּ שְעַר חִיוַור וּמַכִּיכָא לָא אִיתָא לִמְחַוֵור יַתִּיר מִן מַשְׁכָא מְטוּל דְהִיא עַמְיָא וְיַסְגִירִינֵיהּ כַּהֲנָא שׁוּבְעָא יוֹמִין

יראנה כמו יסגירנה לחסרון הה״א הנוסף וכן מלת ממנה וממנו:

והיא כהה חז״ק אמאי נקט והיא כהה כיון דבתחלת ראייה קאי. וי״מ אאיננה קאי דוגמת תקות ענוים תאבד לעד. וכן הפירוש ושפלה איננה מן העור ואיננה כהה אבל אם כהה פשיטא שהיא טהורה.

והיא כהה כתיב ביו״ד.

ושפלה איננה. אע״ג שגם זה המעלה יש לו דשפלה איננה מכ״מ בעי הסגר. וכמו שפירשנו בפסוק ד׳:

והיא כהה. או שהיא כהה. דהיינו שאת כמש״כ לעיל ו׳ ולהלן כ״ח ופי׳ הכתוב בין שיש לה מעלה שהיא בהרת ומכ״מ שפלה איננה בין שהיא שאת ולא שייך בה מעלה זו מכ״מ כך הדין. והנה לכאורה שאת שהיא מראה צמר לבן יש לה תנאי להיפך דוקא שיהא נראית גבוה מן העור. וכ״ה בפי׳ בשאלתות סי׳ פ״ח דשאת אינה מטמאה אלא דמתחזיא גבוה. וגם יש לזה ראיה מסוגיא דבכורות דמ״א וע׳ מש״כ שם בהע״ש סוף אות ה׳. אבל בת״כ ע״ז המקרא תניא והיא כהה זהו שאמרו לרבות את השוה לגבוה. משמע דבא ללמד מדלא כתיב באותו מראה שאת אלא שהיא כהה ולא כתיב שהיא עמוק או שוה דמכ״מ בעי הסגר כמש״כ בבהרת דאפילו שפלה איננה בעי הסגר. ש״מ דבמראה שאת אין נ״מ לדינא ולא קרא הכתוב אותה שאת אלא משום דבטבע אותה לבנונית להיות כן אבל לא שהיא תנאי. ואדרבה מדכתיב ושפלה איננה וע״ז כתיב והיא כהה משמע דבאותו מראה של כהה ג״כ קאי וא״כ היה ראוי לכתוב והיא כהה ושאת איננה. אלא דדין שוה וגבוה חדא היא בשאת כך נראה פי׳ הת״כ. וה׳ יאיר עינינו: