ויקרא יג, ו

כהה. הכהה מראיתו, הא אם עמד במראיתו או פשה טמא:

מספחת. שם נגע טהור:

וכבס בגדיו וטהר. הואיל ונזקק להסגר נקרא טמא וצריך טבילה:

וְיֶחֱזֵי כַהֲנָא יָתֵהּ בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה תִּנְיָנוּת וְהָא עַמְיָא מַכְתָּשָׁא וְלָא אוֹסֵף מַכְתָּשָׁא בְּמַשְׁכָּא וִידַכִּנֵהּ כַּהֲנָא עֲדִיתָא הִיא וִיצַבַּע לְבוּשׁוֹהִי וְיִדְכֵּי

וְיֶחֱמֵי כַּהֲנָא יָתֵיהּ בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה תִּנְיָנוּת וְהָא עַמְיָא מַכְתָּשָׁא לָא הֲלִיךְ פִּסְיוֹנָא דְמַכְתָּשָׁא בְּמַשְׁכָא וִידַכִּינֵיהּ כַּהֲנָא קְלוּפֵי מִטַפְלָא הוּא וְיִצְבַּע לְבוּשׁוֹי וְיִדְכֵּי

והנה כהה הנגע ולא פשה הנגע כתב רש"י (רש"י על ויקרא י״ג:ו׳) כהה שהוכהה ממראיתו הא אם עמד במראיתו ולא פשה טמא הוא והוא באמת משמעות הכתוב אבל לפי מדרש רבותינו אינו כן שהרי שנינו (נגעים פ"א מ"ג) להסגיר את העומד בסוף שבוע ראשון ולפטור את העומד בסוף שבוע שני ובביאור אמרו בתורת כהנים (נגעים פרק ג ח) שבבגדים עומדים בראשון מסגיר ובשני שורף ובאדם עומד בראשון מסגיר ובשני פוטרו ועוד אמרו במגילה (ח) יצא מצורע מוסגר שאין צרעתו תלויה בגופו אלא בימים ואילו היה צריך שתהיה כהה היתה טהרתו תלויה בגופו ורש"י עצמו פירש שם כלשון הזה שאין תלויה בגופו שאם לא ימצא בשביעי סימן טומאה שער לבן או פשיון יטהרנו אע"פ שנגעו עומד בעיניו כגון בסוף שבוע שני אבל כך אמרו חכמים שבסוף שבוע שני בין שכהה הנגע ממראה השלג לסיד ההיכל או שידמה לקרום ביצה ואפילו העזה שהיתה כסיד וחזרה לשלג וכל שכן עמדה במראיתה כל שלא פשה מטהרה ואם כן פירוש הכתוב "והנה כהה הנגע" שחזר למראה נגע אחר כגון משלג לסיד הואיל ולא פשה מספחת היא שלא תאמר כיון שנשתנית הנגע למראה נגע אחר תראה בתחילה בא הכתוב ולמד שהוא טהור והוא הדין אם העזה שכבר למדך הכתוב שאין השנוי ממראה למראה סימן טומאה אלא כעומד בעיניו הוא וכל שלא פשה טהור הוא ואם תשאל ולמה לא הזכיר הכתוב העזה וכל שכן כהה בא ללמדך שאף על פי שכהה אם פשה טמא ופירוש כהה שהוכהה לאחד ממראות נגעים כגון משלג ועד קרום ביצה שעדיין נגע הוא אבל למטה ממראות נגעים כבר נתרפא ואין כאן נגע ואין פשיון בזה מטמאו כלל וכענין הזה הוא מתבאר בתורת כהנים (כאן):

שנית. פעם שנית:

כהה הנגע. רבים החכמים אמרו כמו חשך ועדותם ותכהין עיניו מראות ואמרו כי כהות לבנות פירושו כמו לבנה אדמדמת שיהיו בו שניהם ולפי דעתי שמלת כהה הפך פשה ומגזרת ותכהין עיניו והקרוב אליו ולא כהה בם וטעם לא פשה הנגע במקום אחר והנה הם שני סימנים שכהה המקום הנגוע ולא פשה בשלם:

וטהרו. יאמר שהוא טהור כי מספחת היתה ואם פשתה אחר כן הנו טמא:

ביום השביעי שנית. משמע שלא יטהר הנגע אא"כ ימעט וכן פירש"י כהה שהוכהה ממראיתו הא אם עמד במראיתו או פשה טמא והלכה רווחת היא כי עמד בעינו בשבוע שנייה אם לא פשה שהוא טהור והכי תנן במס' נגעים ארבע מראות מצטרפות זה עם זה להסגר ולפטור ולהחלט פי' להסגר את העומד בשבוע ראשונה, לפטור העומד בשבוע שנייה בסוף וה"ה דאם היה כשלג תחלה ובסוף השבוע כסיד ההיכל דלא חשיב כהה אלא עומד עד שיתמעט ממראות נגעים. וי"ל דלהכי נקט הכא והנה כהה הא אם עמד במראיתו ממש דטהור אלא לרבותא נקטיה שלא תאמר שאם נשתנה לסיד או מסיד לשלג דכנגע חדש הוא ובעי הסגר כבתחלה קמ"ל דכעומד הוי ופטור. ד"א דלהכי נקט והנה כהה אם נשתנה אפי' שוב פשה לא יטמא לכך נאמר אם כהה הנגע ולא פשה לו' הא אם פשה טמא אפילו כהה שהרי אם פשה תפשה דבתריה אכהה דלעיל קאי:

והנה כהה הנגע ולא פשה הנגע בעור וטהרו וא״ת אם בשלא פשה טהור כ״ש כשכהה טהור, אלא ולא פשה דהכא קאי מהסגר ראשון, והכי קאמר והנה בהסגר שני כהה הנגע שלא פשה בהסגר ראשון, בהא אמר רחמנא וטהרו. ואין לומר דלא פשה הנגע קאי אהסגר שני שהרי כאן פרש״י: הוכהה ממראיתו, הא אם עמד במראיתו או פשה טמא. אך חז״ק דהא אמרינן במגילה אמר קרא והצרוע אשר בו הנגע מי שצרעתו תלויה בגופו, ופרש״י שכל זמן שלא נתרפא ממנה טמא והיינו מוחלט. וגבי טהרה דיליה כתיב והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע יצא מוסגר שטהרתו תלויה בימי הסגר שאם לא ימצא בו בשביעי סימני טומאה שער לבן או פשיון יטהרנו אע״פ שניגעו בעיניו עומד. וי״מ והנה כהה הנגע סד״א הואיל ונשתנה ממראיתו נגע חדש הוא ויהא טמא ת״ל והנה כהה וגו'

וטהרו בדבור.

וכבס בגדיו וכ״ש גופו לפי שעמד בספק טומאה, וכל העומד בספק טומאה אינו נזהר עליה כ״כ.

וכבס בגדיו וטהר. שטעון טבילה וכבוס בגדים, לפי שהיה בספק טומאה, וכל העומד בספק טומאה אינו נזהר על הטומאה כל כך ולכך צריך טבילה:

והנה כהה. פרוש רש״י: הא אם עמד במראיתו, או פשה – טמא. ורמב״ם בפרק א׳ מהלכות טמאת צרעת כתב: זה שנאמר בתורה ״והנה כהה הנגע״ וגו׳, שאם כהה מארבעה מראות נגעים – טהור, וכן אם לא כהה ולא פשה ולא נולד בו שער לבן וכו׳ – טהור, עד כאן.

הנה לדברי רש״י הכיהוי הוא מהקודם, ולא ממראה הצרעת, שאז תתחיב לומר שאין כאן מראה צרעת, ואין הכתוב מדבר אלא במי שהיתה בו מין צרעת משלשה מראות, כמו שתאמר בהרת ונעשית שניה לה או שאת ונעשית שניה לה וכדומה, אבל אם היתה קרום ביצה – שוב אין לה הדרגה אחרת. או אפשר שגם בכל אחת מארבעה מראות יש במין עצמו כיהוי, כמו שתאמר הבהרת עצמה תוכל להיות בשתי הדרגות, אחת קודם כיהוי ואחת אחר כיהוי וכן כל אחד מהארבעה. ותמצא שאמרו במסכת נגעים (פרק א משנה ד) רבי חנינה אומר מראות נגעים ששה עשר, רבי דוסא וכו׳ אומר שלשים וששה, עקביא בן מהללאל אומר שבעים ושנים, ומן הסתם אין חולקין בטהרה וטומאה אלא במספר המינים, וכן פרש רמב״ם בפרוש המשנה, הא למדת שהרבה מינים הם. והנה ישתנה הדין בין שתי הדרכים, כיון שהכיהוי הוא המטהר, אם צריך כיהוי ממדרגה למדרגה, או אפלו במדרגה עצמה, ויש צדדים לכאן ולכאן, וראשון מטה קצת, ולדרכו ז״ל פרוש ״כהה הנגע״ הוא אחר הכיהוי קורהו הכתוב נגע, שלא נעקר ממנו שם נגע הגם שכהה אלא שכהה מראה ראשון.

ולדברי רמב״ם הכיהוי הוא ממראה הנגע שלא נשאר מראית הנגע, ופרוש ״כהה הנגע״ שאמר הכתוב של הקודם משמע שהוכהה מהיות נגע. ופשט הכתוב יעיד כפרוש רש״י, כי אם כהה הנגע ממראית ארבעה נגעים פשיטא שטהור, שהרי אין כאן נגע, אבל אם נאמר כי פרוש ״כהה״ היא ממראית ראשון ועודנו במראית טמא, כדברי רש״י, יש חדוש לומר שאינו טהור אלא אם כהה. ויש לישב לדעת רמב״ם שבא לומר שהגם שהוכהה מארבעה מראות נגעים ואין כאן רשם נגע, אף על פי כן טעון כבוס בגדים.

ויש לדעת לסברת רש״י, למה לא התנה הכתוב באם חזר הנגע למראית הראשון, כמו שהתנה באם פשה וגו׳? בשלמא לדעת רמב״ם, בין ״לא פשה״ ו״פשה״ שאמר הכתוב – בשלא כהה מדבר, אלא לרש״י נעלם דבר זה מה יהיה דינו.

ויש לפנינו שני דרכים: אחד הוא ששניהם היו בתנאי הטהרה, ויצא אחד מהם ולמד על עצמו שבחזרתו יטמא האיש – לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכל יצא, שגם הכיהוי אם חזר הנגע למראית ראשון טמא, הגם שלא פשה. ודרך שני, כי דוקא הפשיון אם חזר ופשה הוא שטמא, כיון שפשיון זה לא היה לו כלל, פרוש שלא פשה נגע זה ממה שנראה קודם הסגר, עכשיו שישנו טמא. מה שאין כן חזרת הגון למה שהיה קודם כיהוי, יש לומר כיון שגון זה היה בו בתחלה ולא החלט לטמאה, גם עכשיו יראה כבתחלה. ולא תקשה, הלא גם פשיון יש מציאות שיהיה קודם הסגר וטהור, ואף על פי כן אמר הכתוב אם פשה אחר טהרה שהוא טמא, ואין אנו אומרים יראה כבתחלה. לא קשה, כי שאני פשיון שמחליט אחר הסגר ראשון, תאמר בכיהוי שהגם שלא כהה בהסגר ראשון שאינו מחלט, דכתיב (ויקרא יג:ה) ״והנה הנגע עמד בעיניו ולא פשה וגו׳ והסגירו״. ואולי שסובר רש״י שדרך שני מכרע הוא בסברא ולא הצרך הכתוב לאמרו, וזה דוחק בדברי רש״י.

ולי נראה לפרש הכתוב על זה הדרך: והנה כהה הנגע, פרוש שהוכהה ממראהו ראשון, אלא שעדין מראהו מראה נגע כדברי רש״י, אלא שכונת הכתוב הוא לומר שהגם שכהה אין לטהר אלא אם לא פשה, אבל אם פשה הגם שכהה אין לומר פנים חדשות באו לכאן ויראה בתחלה. אלא שקשה לי על מי סמך עליו הכתוב להכריע בו פרוש זה.

שוב ראיתי דברי רז״ל בתורת כהנים, וזה לשונם: ״והנה כהה״ – יכול למטה מארבעה מראות? תלמוד לומר ״הנגע״. אי ״הנגע״ יכול במראיו? תלמוד לומר ״והנה כהה״. הא כיצד? כהה ממראיו, לא למטה מארבעה מראות. ״והנה כהה״ – שאם העז וכהה כאלו לא העז, ״הנגע״ – שאם כהה והעז כאלו לא כהה, עד כאן. והנה תנא דתורת כהנים מפרש ״כהה״ שלא נעקר ממנו מראית הנגע כדרכו של רש״י, אלא מאמרו ״כאלו לא העז״ ו״כאלו לא כהה״ יגיד כפרושנו, שכונת הכתוב הוא לומר שלא יראה בתחלה, ואפלו כהה מתחלה והעז אחר כך כאלו מתחלה עז היה וטהור אם לא פשה. ומעתה מדברי בריתא זו נסתרו דברי רש״י ורמב״ם, ועדין גם לדרך המברר נשאר קשיא על מי סמך עליו לפרש בדבריו כן, ודלמא תנאי היא אם כהה דוקא לטהר.

ומצאתי בתורת כהנים באותה פרשה עצמה הלכה ט׳ וזה לשונם: ״מספחת״, אף על פי שלא נשתנו מראיה, עד כאן, הרי שהגם שלא כהה השמיענו הכתוב שהוא טהור. אם כן נחזור לפרש טעם אמרו ״כהה״, לומר שלא יראה בתחלה אם כהה, ואמרו ״הנגע״ שלא יראה בתחלה אם העז. וצריך עיון לדברי רש״י ורמב״ם, ויש לישב בדוחק גדול.

מספחת היא. פירוש, אינו צרעת, כדרך שאמר ״בהק הוא״ (ויקרא יג:לט), ואף על פי כן צוה ה׳ לכבס בגדיו, שגם בחינה זו היא ענף מענפי הטומאה, אלא שטומאתה קלה. ואולי שזה ירמוז לאבק לשון הרע, כרמוז בדבריהם זכרונם לברכה (ערכין טו:) שאפילו לומר ״נורא בבית פלוני״ הוא אבק לשון הרע:

עוד ירצה באמרו מספחת היא לומר שהוא שם מין נגע שצריך שיכבס בגדיו בשבילו, והוא מה שסמך לאמרו ״מספחת היא״ – וכבס בגדיו. גם בזה מצאנו נחת רוח במה שקדם לומר וטהרו הכהן, שנראה שצריך שיאמר הכהן ״טהור אתה״, וקשה, בשלמא אמרו ״וטמאו הכהן״ ירצה לומר שאין טמאה יורדת עליו אלא עד שיאמר הכהן ״טמא״, אבל טהרה – הרי בחזקת טהור הוא האיש והנגע טהור הוא, אם כן מה צרך לומר ״וטהרו הכהן״ שמשמע שאינו טהור עד שיאמר לו הכהן ״טהור״? והגם שאמרו זכרונם לברכה (רש״י) לצד שנסגר, אין זה מספיק. ולדברינו ישנו לטעם הדבר, כי מין נגע זה שמזקיקו לכבוס בגדים אינו נטהר ממנו אלא במאמר הכהן כשאומר לו ״טהור״, זו היא טהרתו, ויכבס בגדיו על מה שקדם קדם שיאמר הכהן ״טהור״, והבן:

והנה כהה הנגע. הוא רבותא דמשמעות כהה הוא נגע שאת וכלשון המקרא כ״ח והיא כהה שאת המכוה היא. וס״ד דאע״ג שאין בזה חסרון במה שאינו עמוק מראהו מן העור. שהרי הוא שאת עתה ודינו כך. והרי נשתנה לנגע אחר ג״כ ולא מיקרי זה הנגע עומד שני שבועות וא״כ בעינן הסגר חדש. מש״ה קמ״ל דלא יסגירנו עוד. וכש״כ אם אינו כהה אע״ג שהוא עתה עמוק מעור בשרו מכ״מ הרי זה הנגע עומד שני שבועות. וכש״כ אם אינו עמוק ג״כ. וכ״כ הרמב״ן ז״ל אלא שהקשה וא״ת ולמה לא הזכיר העזה וכש״כ הכהה ויישב בדוחק. ולי לק״מ שהרי מיירי בעזה ואין עזה הימנה וע״כ כשבא להשמיענו דין שנוי הנגע א״א להשמיענו אלא בכהה. כ״ז הוא שיטת השאלתות דר״א גאון. ואף ע״ג שלא נזכר במשניות דמס׳ נגעים דין בהרת שיהא דוקא עמוק ודין צמר לבן שיהא דוקא בהיפך מכ״מ כבר שנינו בחגיגה ספ״א נגעים מקרא מרובה והלכות מועטות ומפרש בגמ׳ מאי נ״מ אי מסתפק לך מילתא עיין בקרא:

וטהרו הכהן מספחת היא. דבוקה במקומה ולא תוסיף עוד להלוך בפשיון. ומראה זו של הבא בתחלה אינו אלא התחלת הצרעת כמש״כ הרמב״ם והרמב״ן ז״ל ואין בהם כדי לטמא אלא בעי הסגר אולי תפשה. ובעומד שני שבועות הוא בחינה שלא תפשה:

ת כלומר אל תדייק הוכהה ממראיתו אף על פי דפשה הנגע או לא פשה אף על גב דעמד בעיניו אין צריך להסגיר וטהור הוא אלא כך תדייק הוכהה וגם לא פשה אז אין צריך להסגיר וטהור הוא כדמשמע כהה ולא פשה וגו' הא אם עמד במראיתו אף על גב דלא פשה או פשה אף על גב דהוכהה צריך להסגיר וטמא הוא כדמשמע בסמוך ואם פשה תפשה וגו' ולא כתיב ועמד בעיניו משמע או זה או זה: