ויקרא יג, לג

והתגלח. סביבות הנתק:

ואת הנתק לא יגלח. מניח שתי שערות סמוך לו סביב, כדי שיהא נכר אם פשה, שאם יפשה ועבר השערות ויצא למקום הגלוח, טמא:

וִיגַלַח סָחֳרָנֵי נִתְקָא וּדְעִם נִתְקָא לָא יְגַלַח וְיַסְגַר כַּהֲנָא יָת נִתְקָא שִׁבְעָא יוֹמִין תִּנְיָנוּת

וִיסַפֵּר יַת שַעֲרָא דְחַזְרָנוּת נִיתְקָא בְּרַם דְעִם נִיתְקָא לָא יַסְפֵּר וְיַסְגֵר כַּהֲנָא יַת נִיתְקָא שַׁבְעָא יוֹמִין

והתגלח ואת הנתק לא יגלח כפי פשוטו יזהיר שלא יעביר תער על מקום הנתק שאע"פ שאין בו שער אם יעביר התער על המקום ההוא יתגרר העור והנה סיבה להצמיח בו שער שכן דרך בעלי חטטין שבראש וכל המשירין שערותיהן לגרור המקום וגם לעשות בהן באזמל חבורות חתוכות אבל בתורת כהנים (ט ז) דרשו ואת הנתק לא יגלח וכי מה יש בו כלומר והלא ניתק השער ממנו אלא סמוך לנתק לא יגלח הא כיצד מגלח חוצה לו ומניח שתי שערות סמוך לנתק כדי שיהא ניכר אם פשה וזהו שתרגם אונקלוס (תרגום אונקלוס על ויקרא י״ג:ל״ג) ויגלח סחרני נתקא ודעם נתקא לא יגלח שיניח בכל סביביו שתי שערות להכיר בהם הפשיון ויהיה טעם "ואת" כמו ויגש דוד את העם וישאל להם לשלום (שמואל א ל כא) שבא סמוך להם ולא בא בתוכו או טעמו כטעם "עם" ויחסר מלת "אשר" יאמר ואשר עם הנתק לא יגלח וכמוהו רבים:

והתגלח. הראש או הזקן ומקום הנתק לא יגלח:

והתגלח גימ"ל גדולה שג' צריכים גילוח גדול בכ"מ שיש בו שער. נזיר ומצורע ולוים:

והתגלח לפי שמצינו תגלחת אחרונה בכהן יכול אף זו כן ת״ל והתגלח מכל אדם.

והתגלח לפי שמצינו תגלחת אחרונה בתער יכול אף זו כן ת״ל והתגלח בכל דבר. והתגלח אעפ״י שהוא נזיר.

ואת הנתק לא יגלח פרש״י מניח שתי שערות וכו'. אבל אם יגלח עד הנתק לא יראה הפשיון כי מראה הנגע אינו נראה רק בשערות.

ואת הנתק לא יגלה. שיבין בפסיון אם יער' פסיון הנגע את השער שסביב הנגע שלא גלח, ואע"פ כן, צריך להסגיר ולהתבונן יפה שאין מתבונן במקום השער כבמקום חלק:

והתגלח ואת הנתק לא יגלח. כדי שבזה יהיה ניכר היטב. אם היה פשיון או לא. ובל״ז יש לחוש שמא יטעה הכהן ויהיה פשיון כ״ש והוא לא יכיר. אמנם בשבוע ראשון שאין מצוי לפשו׳ לא חשש הכתוב שמא יטעה הכהן ע״כ לא נצטוה לגלח. משא״כ בשבוע שני דמצוי לפשות. מיהו בנגעי עור בשר שאין עצה לא חייש הכתוב אפי׳ בשבוע שני שמא יטעה [ומזה למדנו לדון דוגמא בכל עניני או״ה]: