ויקרא יג, מו

בדד ישב. שלא יהיו שאר טמאים יושבים עמו ואמרו רבותינו מה נשתנה משאר טמאים לישב בדד, הואיל והוא הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו ובין איש לרעהו, אף הוא יבדל:

מחוץ למחנה. חוץ לשלש מחנות:

כָּל יוֹמֵי דִי מַכְתָּשָּׁא בֵהּ יְהֵי מְסָאָב מְסָאָב הוּא בִּלְחוֹדוֹהִי יֵיתֵב מִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא מוֹתְבֵהּ

כָּל יוֹמִין דְמַכְתְּשָׁא בֵיהּ יְהֵי מְסָאָב מְטוּל דִמְסָאָב הוּא בִּלְחוֹדוֹי יְתוּב וּלְצַד אִינְתְּתֵיהּ לָא יִתְקְרֵב מִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא מוֹתְבֵיהּ

כל ימי אשר הנגע בו יטמא. כי טמא הוא באמת:

מלת בדד. מפורשת במגלת איכה:

בדד ישב. לפי שאותו חולי מתפשט בבני אדם הרגילין אצלו וגם אסור בתשמיש המטה לפי שהוא קשה לה:

בדד ישב למי ששלח מדנים בין אחים בלשון הרע וגרם לישב לזה לבד ולזה לבד:

בדד ישב אסור לשמש מטתו שהתשמיש ממקתו. מחוץ למחנה מושבו שחולי זה ידבק על בני אדם הרגילים אצלו.

מחוץ למחנה מושבו מושבו טמא מכאן אמרו הטמא יושב תחת האילן והטהור עומד הטהור טמא. הטהור יושב תחת האילן והטמא עומד הטהור טהור.

בדד ישב. שזה החולי מתפשט על בני אדם הרגילים אצלו, ולכך יהיה בדד שלא ירגיל אדם אליו ואסור בתשמיש המטה שהתשמיש ממקחקו:

מחוץ למחנה. וגם זה מפני שלא יתקרב אצל בני אדם מפני החולי גם מפני הטומאה, שהוא מטמא בביאה כמת:

כל ימי. פרוש, כל זמן שנגעו בו שהוא עונו, כמו כן ישאר בטמאת צרעתו. והוא אמרו יטמא, פרוש יעמד בטמאתו. ואמרו טמא הוא, פרוש על דרך אמרו (ירמיה ב:יט) ״תיסרך רעתך״, שאין השם ברוך הוא מטמאו אלא טמא הוא מעצמו לצד פעלתו ואין השם עושה לו דבר. וכן הוא אומר (איכה ג:לט) ״מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו״, ודרשו זכרונם לברכה (ילקוט שמעוני תתר״מ) יעין שם דבריהם. ועיין מה שכתבתי (בראשית ד:ז) בפסוק ״הלא אם תיטיב שאת״.

כל ימי אשר הנגע בו יטמא. דלא נימא אחרי שנוהג דיני צרעת כמשפטו נראה שהוא שב. ומעתה אפשר להתקרב אליו ע״כ פירש הכתוב דמזה אינה הוכחה וכדאיתא בסנהדרין ספ״ג דממעשה בעל תשובה אינה הוכחה דשמא הוא מערים. ומש״ה כל ימי אשר הנגע בו אות הוא כי טמא הוא:

א ולכך נקרא מצורע מוציא רע:

ב פירוש מדכתיב בדד ישב דמשמע אף שאר טמאין זב וטמא מת לא ישבו עמו. אם כן על כרחך מחוץ למחנה הוא חוץ לג' מחנות דהא טמא מת מותר במחנה לויה ואסור במחנה שכינה וזב אסור במחנה לויה ומותר במחנה ישראל מדכתיב ולא יטמאו את מחניהם ולא כתיב את מחנם דמשמע תן מחנה לזה ומחנה לזה לטמא מת מחנה אחת ולזב מחנה אחת. ועוד אכתוב מזה אם ירצה ה':