"וישכם אברהם בבקר" (י"ט, כ"ז) - לקט ספורים בחשיבות זריזים מקדימים

מספר על תלמיד של ה'בעל שם טוב' שרצה לזכות במעלה העצומה של להיות מ"העשרה הראשונים" שמגיעים לבית הכנסת. באחד מלילות החרף הוא התעורר לפנות בקר, כשהיה עוד חשך מחלט בחוץ, ומהר בהתרגשות לבית הכנסת מתוך מחשבה שיהיה שם לבדו.

כשהגיע, הוא הפתע לגלות שבית הכנסת כבר מלא. היו שם יהודים פשוטים - בעלי מלאכה, סנדלרים ונגרים - שכבר סימו לומר תהלים והתכוננו לתפלת שחרית מתוך דמעות.

התלמיד הלך ל'בעל שם טוב' וספר לו מעט באכזבה שהוא לא זכה להיות מהראשונים.

ענה לו ה'בעל שם טוב' הקדוש בחיוך: "דע לך, שכשהיהודים הפשוטים האלה מתגברים על שנתם, עוזבים את המטה החמה ורצים בחשכה אל בית הכנסת מתוך רצון פנימי טהור - רעש הפסיעות שלהם בשלג מעורר שמחה עצומה בעולמות העליונים, ופותח את כל שערי השמים לתפלות של כלנו".