"וירא אליו ה' באלני ממרא..." (י"ח, א)

מובא במדרש תנחומא (וירא ב'): אמר רבי אחא: בוא וראה שנתן הקדוש ברוך הוא כח באברהם, שביום שמל אברהם את עצמו - מל את ישמעאל ואת כל אנשי ביתו - שהיו 318 (כמנין השם אליעזר), ועוד רבים ממקנת כספו, והיה הדם מנטף עד שהעמיד אברהם מן הערלות גבעה, ונהר של דם יוצא מביתו.

אמר לו הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת: בואו ונבקר את החולה. אמרו לו: רבונו של עולם, אתה הולך למקום הטנפת - למקום של דם ושל שקץ?! אמר להם: חייכם, ערב עלי אותו דם של ערלות ממור ולבונה.

וכעין זה מובא במדרש (בראשית רבה מ"ז, ז): בשעה שמל אברהם אותן ילידי ביתו העמידן גבעה של ערלות וזרחה עליהן חמה והתליעו, ועלה ריחן לפני הקדוש ברוך הוא כקטרת הסמים וכעולה שהיא כליל לאישים. אמר הקדוש ברוך הוא: בשעה שיהיו בניו של זה באים לידי עברות ולידי מעשים רעים, אני נזכר להם הריח הזה, ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם.