דבר העורך

כתוב בפרשה (י"ט, כ"ז): וישכם אברהם בבקר". מפסוק זה למדו חכמינו את החשיבות להזדרז בקיום המצוות ובחשיבות ההשכמה לתפלה בבקר. הזריזות לפי ספרי המוסר היא אחת המדות היסודיות בעבודת ה', ומופיעה כשלב מרכזי בסלם העליה של רבי פנחס בן יאיר (עבודה זרה כ:): "זהירות מביאה לידי זריזות, וזריזות מביאה לידי נקיות"...

הרמח"ל מקדיש למדת הזריזות מספר פרקים. מהי הזריזות? לומדים מהגמרא (פסחים ד.): "זריזים מקדימים למצוות".

האדם צריך למהר ולתפס את המצוה כשהיא באה לידו או עולה במחשבתו, ולא להניח לזמן שיעבר בינתים, למהר להשלימה מתוך יראה שמא לא יזכה לגמר אותה. כי טבע האדם הוא גוף חמרי הנוטה לכבדות ולעצלות. הזריזות דורשת התגברות על הטבע שנאמר (אבות ה, כ): "הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים".

ה'שלחן ערוך' פתח את החלק הראשון (ארח חיים, סימן א', סעיף א') כהלכה למעשה: "יתגבר כארי לעמד בבקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר".

בגמרא (מסכת ברכות, מ"ז:) מובאת מעלה עצומה למי שמקדים להגיע לבית הכנסת ונמנה עם עשרת הראשונים: "כל הנכנס בבית הכנסת בעשרה הראשונים, אפלו מאה באים אחריו - קבל שכר כלם".

בזהר הקדוש ובספרים הקדושים מסבר ששעות הבקר המקדמות, ובעקר עלות השחר והנץ החמה, הן שעות של "עת רצון" והתעוררות החסד בעולם. מי שקם ומתפלל בשעות הללו, זוכה שמושך עליו "חוט של חסד" שמלוה אותו לארך כל היום.

הגמרא במסכת פסחים (ד'.) לומדת מאברהם אבינו שנאמר: "וישכם אברהם בבקר" - את הכלל של "זריזים מקדימים למצוות".

המהר"ל מפראג מסביר שפעלה שנעשית בזריזות ובהשכמה, מעידה על כך שהיא לא נעשית מתוך הכרח או שגרה, אלא מתוך בחירה חפשית, התלהבות ואהבה עצומה.

השל"ה הקדוש (סוף פרשת וירא) מפליג במעלתו של מי שמזדרז וקם בבקר "לעת הקר", הוא אומר על כך שהדבר נחשב לו "מעין עקידה", עד שנעשה ידיד ומרבה בכבוד שמים.

רבנו יונה כותב על מי שמגיע מקדם לתפלה שהוא "ידיד ה'".

מספר רבי יצחק קולדצקי: לפני כמה שנים היה בליל הסדר פגוע במלון בנתניה. נהרגו בערך שלושים איש. הייתי אצל הרב אלישיב ושאלתי אותו: "רבנו, על מה צריך לדבר בדרשות"? והוא השיב לי: "תדבר על כך שיש לתת כבוד לקדוש ברוך הוא". שאלתי אותו: "מה נקרא לתת כבוד להקדוש ברוך הוא"? - "לבוא בזמן לתפלה", השיב. נתאר לעצמנו תפלה בשעה 7. כלם במגיעים 6:45, אומרים ברכות, קרבנות, מגיעה השעה שבע, כלם מוכנים לפתח ביחד בתפלה... איזה כבוד שמים יש בזה! והקדוש ברוך הוא מבטיח: "כי מכבדי אכבד" (שמואל א' ב, ל).

על פי ה"בן איש חי", אדם שבא בזריזות לתפלה זוכה למדה כנגד מדה: כשם שהוא הזדרז, כך מלאכי השרת מזרזים את תפלתו ומריצים אותה מרחק עצום עד לכסא הכבוד.

ב"אור זרוע" מספר על יהודי פשוט שזכה להכנס מיד לגן עדן, זכות השמורה בדרך כלל ליחידי סגלה. אותו יהודי התגלה לאחר פטירתו והסביר שזכה לכך מכיון שהקפיד להגיע כל בקר מקדם ולהתפלל את התפלה כלה במתינות. הוא תאר כיצד כל מלה, כל "ברוך הוא וברוך שמו" וכל "אמן", הפכו ליהלומים שהגיעו עד כסא הכבוד ופתחו עבורו את שערי גן העדן.