"וירא אליו ה' באלני ממרא..." (י"ח, א)

כתב רש"י: יום שלישי למילתו היה. מובא במדרש (בראשית רבה מ"ו, ב): אמר אברהם: אם חביבה היא המלה, מפני מה לא נתנה לאדם הראשון? ועין במדרש רבה (לעיל י"א, ו): פילוסוף אחד שאל את רבי הושעיה: אם חביבה היא המלה, מפני מה לא נתנה לאדם הראשון, שהיה יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, וחביב לפניו וראוי הוא ושלם בכל יצירותיו. אמר לו: מפני מה הנך מגלח פאת ראשך ומניח פאת זקנך? אמר לו: מפני שגדל עמי בשטות.

אמר לו: אם כן, תסמא את עיניך ותקטע את ידיך ותשבר את רגליך, בגלל שגדלו עמך בשטות.

ומבאר רש"י שם, שהשיב לו שתשובת רבי הושעיה לשאלת הפילוסוף שהיתה - ממה שאדם לא נולד מהול - אנו למדים שאין המלה חביבה לפני הקדוש ברוך הוא, ומעצמכם אתם בודים שאתם מלים עצמכם, ועל זה השיב לו, שאם כדבריך - שכל מה שנברא עם האדם בתחלה הוא חביב, מפני מה הנך מגלח את שער הראש ומניח את הזקן, ולא שער הראש שהוא חביב יותר, שנברא עמך משעה שנולדת? ועל זה אמר לו הפילוסוף: מפני שגדל עמי בשטות, כשהייתי נער. על זה אמר לו: אם כן - יקטעו את ראשך וישברו את רגליך, לפני שגדלו עמך בשטות כשהיית נער. ועל כרחך כל מעשי בראשית, אפלו שחביבים לפני הקדוש ברוך הוא, ובכל זאת צריכים תקון.

והטעם שאברהם נצוה לעשות מילה, מפני שרק אברהם אבינו היה חביב לפני הקדוש ברוך הוא וחפץ בהדרו.