מענייני סנדקאות של הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל

ספר נהגו של הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל: מזה שנים רבות שזכיתי לנסע עם רבנו בכל ארץ ישראל לשמש כסנדק.

ענין הסנדקאות היה אצלו אחד מהדברים המיחדים, והיה נוסע לכל מקום בארץ ישראל ובגבולות ארץ ישראל בלבד. אף על פי שכל רגע ורגע מזמנו היה מנצל ללמוד התורה ולא הפסיד רגע אחד, אבל כשכבדו אותו בסנדקאות לא סרב. פעמים רבות יצאנו בבקר וחזרנו בערב, ופעם שאלתי את רבנו מדוע מיחס חשיבות כה רבה לסנדקאות? והשיב לי: ראיתי אצל ה'חזון איש' זצ"ל שכבד בסנדקאות מחוץ לעיר בחג הסכות ובטל יום שלם מהסכה, וכידוע רבנו הקפיד ללבש ולפשט מעילו וכובעו בסכה, ואמר לי 'חבל לבטל אפלו רגע אחד מהסכה'.

מלבד זאת היה מזכיר את הענינים הנשגבים בסנדקאות שמכפרים לו על כל עוונותיו ומאריכין ימיו ושנותיו וכמקטיר קטרת.

באחת מהפעמים שנכנסנו להגרי"ש אלישיב זצ"ל, שאל את רבנו: איך הנסיעות לסנדקאות לא מפריעות לך ללמד? ועונה לו רבנו: הרי כתוב 'מאריכין לו ימיו ושנותיו', ובזמן הזה שמאריכין לו - יהיה לו זמן להשלים את הלמוד.

הנסיעות היו מחשבנות! יום קדם היה שואל אותי: לאן נוסעים מחר? כשאמרתי שלמחר נוסעים רחוק - לבאר שבע או ירחם בדרום, או לחיפה או צפת טבריה בצפון, היה מחשבן ללמד רב הלילה, ובנסיעה בבקר ישלים את השנה. מאידך, כשהנסיעות בבקר היו קצרות - היה ער בנסיעה, ואמר לי: זה טובה בשבילי, אני מלבן וחוזר על מה שכתבתי.

ובאותם זמנים רבנו היה באמצע כתיבת 'דרך אמונה' ובזמן הנסיעה היה מלבן חדושי תורתו. כשהיינו מגיעים לרמזור היה מבקש את הגמרא, ואומר: 'יש פה אדמים, חבל על הזמן', ולומד עוד כמה שורות וכשהיינו מתחילים לנסע - היה מפסיק ונותן לי את הגמרא ואומר לי: היצר הרע לא נותן ללמד.

והסבה שלא למד בנסיעה עצמה - כיון ששמר על בריאות העינים במאוד מאוד, ואמר לי: כשהרכב נוסע יש קפיצות קלות מהכביש, וזה עלול להזיק לעינים.

בירושלים היתה לרבנו אכסניה - בית הרב אורלנסקי באונסדרוף. היינו באים לשם בין ברית לברית, אם היו הפרשי זמן, או לעתים רק לנוח קצת ולהמשיך.

באחת הפעמים שהיינו שם שאלתי את רבנו האם אפשר לתת לו משהו לטעם כי כבר היה אחר מנחה, והשיב: בסדר. אמרתי לו שאני הולך רק לחמם את האכל, ואמר לי אל תחמם יותר מדי, כי יקח לי יותר מדי זמן לאכל וחבל על הזמן.

גם כשהיינו מגיעים לבריתות רבנו היה נשאר ברכב עד שמוכנים ובינתים היה לומד, וכשהיו מוכנים אמרתי לו שאפשר לצאת, ומרב שקיעותו היה ארך מספר דקות עד שהיה מפסיק את הלמוד. בבריתות ששמש כסנדק היה לובש את הטלית שירש מאביו, הסטיפלער זצ"ל. היא היתה הטלית של שבת של הסטיפלער, ובמשך השנים הטלית בלתה מאד והיו בה הרבה תקונים של קרעים מרב ישן.

לא פעם בבריתות נגשו אלי אנשים ובקשו לקנות לרבנו טלית חדשה. הסברתי להם שזו טלית מיחסת, ורבנו אמר לי באחת הפעמים 'הטלית הזאת ראתה אלפי פעמים את אליהו הנביא'. רבנו בעצמו היה הולך לאחותו שהיא תטפל בטלית הן בתקונים והן בכבוס, ולא נתן לאף אחד לטפל בטלית.

מנהגם של מוהלים לרשם בברית את שם התינוק וכך גם היו יודעים כמה ילדים הם מלו. באחד מהבריתות שאלתי את רבנו, מדוע רבנו לא כותב את מספר הסנדקאות שזוכה? וענה לי 'כלפי שמיא גלא', אדם בעולם הזה לא צריך לפרסם ולדעת, בשמים יודעים כמה עושה ומה עושה...