"ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו" (כ"א, ה) - אין יאוש כלל בעולם

בפרשתנו מובא על אברהם ושרה שהיו עקרים והגיעו לגיל זקנה, כלם התיאשו מזה שיהיו להם ילדים, ואז הקדוש ברוך הוא אמר 'היפלא מהשם דבר'. וכך גם בגיל מאה לאחר שאין שום סכוי וכלם מיאשים הקדוש ברוך הוא מראה לנו שתמיד במצבים הכי קשים הוא יכול להושיע בדרכים שלו.

רבי צדוק הכהן מלובלין מביא על כך שיש מכאן יסוד גדול שכל בנין האמה הישראלית היה אחר היאוש הגמור. כששום אדם לא האמין שיכולה להיות ישועה ואז הראה הקדוש ברוך הוא שלא יפלא ממנו דבר. מוסיף רבי צדוק, מאת השם היתה זאת שיהיה בנין האמה דוקא אחר היאוש הגמור שלא האמין שום אדם וזה היה רצון השם שיסוד האמה יהיה דוקא מתוך היאוש הזה. כי זה כל האדם הישראלי להאמין שאין להתיאש כלל, ואין לחקר בחקירות למה עשה השם ככה. אלא לעורר בנו את האמונה השלמה בכל יכלתו, בכל מצב ובכל עת. אין ליהודי להתיאש משום דבר, בין בעניני הגוף כמו שאמרו, אפלו חרב חדה מנחת על צוארו אל ימנע מהרחמים, בין בעניני הנפש, אפלו נשתקע למקום שנשתקע וחטא בדבר שאמרו ז"ל שאין תשובה מועלת חס ושלום (זהר), או שתשובתו קשה, או שרואה עצמו משתקע והולך בעניני עולם הזה, אל יתיאש בעצמו לומר שלא יוכל לפרש עוד, כי אין יאוש כלל אצל איש יהודי, והשם יתברך יכול לעזר בכל ענין.

בדורנו אי אפשר לדבר על יאוש בלי להביא מחכמתו של רבי נחמן מברסלב. שהפליג מאד בגדל מעלת התשובה. כי תשובה גבוהה למעלה מן התורה, על כן אין שום יאוש בעולם. והעקר שהכל תלוי בו, שלא יהיה מיאש עצמו מלצעק אל ה' ולהתחנן ולהתפלל אליו יתברך תמידי (שיחות הר"ן). אומר רבי נחמן, שכאשר לאדם יש כתבת לכל חסרונותיו ויודע אל מי לפנות, אז באמת אין יאוש כלל, משום, 'היפלא מהשם דבר'. ותמיד אבל תמיד עלינו לזעק אל השם בכל מצב ואז באה הישועה.