המשך דבר העורך

עוד מביא ה"בן איש חי" שלרבי יוחנן היו עשרה בנים שנפטרו. הוא פחד שגם בנו האחד עשר ימות, והוא שאל מה לעשות אתו כדי שיחיה? אמרו לו שישלח אותו לבבל, כי שם באים בזמן לתפלה ומשום כך זוכים לחיים ארכים. ואכן, רבי יוחנן נפרד מבנו ושלח אותו לבבל. על זה הדרך מספר שהיה אדם אחד שאביו נפטר בגיל צעיר. כשהוא הגיע לגיל של אביו תקף אותו פחד שיקרה לו כפי שקרה לאביו. הוא הגיע לסטיפלר זצ"ל, שאמר לו: תבוא בזמן לתפלה מתחלה ועד סוף, ותזכה לחיים ארכים, כמו שמובא בגמרא (ברכות ח.) שבני בבל היו חיים שלוש מאות שנה. מדוע? כי היו באים בזמן לתפלה. שנאמר (משלי ח, ל"ד-ל"ה): "אשרי אדם שמע לי לשקד על דלתתי יום יום לשמר מזוזת פתחי כי מצאי מצא חיים".

בסוריה לפני מאתים שנה היה מנהג בקהלה היהודית, שלפני תפלת שחרית - בשעת בקר מקדמת מאוד - התקים בבית הכנסת שעור תורה בהשתתפות רבים מבני הקהלה.

בספר "קול יהודה" של רבי יהודה צדקה זצ"ל, מביא צטוט מרבי יעקב פתאיה זצ"ל, מחכמי חלאב, שכתב: "מעיד אני עלי שמים וארץ שבימים ההם - אף אחד לא מת צעיר". מסירות הנפש לקום מדי בקר ולבוא לבית הכנסת לתורה ולתפלה - שמרה עליהם מכל מרעין בישין.

מכאן, הזריזות אינה רק מהירות חיצונית, אלא חבה עמקה למצוה, התגברות על כבדות הגוף, להקדים ולעשות ללא דחוי. הזריזות מביאה להתלהבות, לשלמות המצוה, ולעליה בסלם המדות. ומוטל עלינו להתגבר כל בקר כארי ולהתפלל במתינות. ההשכמה בבקר נחשבת לאחת המקורות הגדולות ביותר לשפע, ברכה, סיוע משמים והצלחה בכל עניני היום.