"ואכלתם לחמכם לשבע..." (בחקתי כ"ו, ה')

אתן לכם עוד ברכה, שהאכל יתברך במעיכם, שתאכלו מעט ותשבעו כאלו אכלתם הרבה. וברכה זו חשובה ביותר, שברב הפרות לא יתכן שיאכל בהפרזה יתרה, שעלול לגרם לחולאים בגופו, שרב המחלות באות מרב אכילה, לכן הברכה שתאכלו מעט ותשבעו, ובכך תהיו שמורים ממחלות. [שפתי כהן]