"ואכלתם לחמכם לשבע... ונתתי שלום בארץ" (בחקתי כ"ו, ה-ו) - תודה שבאת אלי - ספור

בעיר קלרש הסמוכה לקישינוב (כיום במולדובה) התגוררו שני יהודים עשירים שהשתדכו זה עם זה. כל צד התחיב להעניק נדוניה, מתנות ומלבושי כבוד לחתן ולכלה, כמנהג הימים ההם. החתנה עצמה נדחתה לעוד כמה שנים, לעת בה החתן והכלה, שעדין היו צעירים לימים, יגיעו לפרקם.

בינתים התהפך הגלגל על אבי הכלה. הוא הסתבך במסחרו, הפסיד כסף רב. רכושו, ואף רכוש אחרים שהשקיעו אצלו, ירד לטמיון. זמן החתנה שהגיע מצא אותו במצב קשה, מבלי כל יכלת לספק את התחיבויותיו.

צד החתן נטה לבטל את השדוך, אך מאחר ובאותם ימים ידעו לשמר על כבוד בת ישראל, פנו למחתן ובקשו שהוא מצדו יודיע כי הוא מסכים לחתן לבטל את השדוך, כיון שאינו יכול להתקים בתנאים הנוכחיים.

להפתעתם, לא רק שאבי הכלה סרב לקבל את ה'תנאים' בחזרה, אלא שאף היתה לו דרישה נועזת: הוא בקש שאבי החתן ישליש עבור הזוג גם את כסף הנדוניה - המתנות והבגדים שהוא עצמו התחיב לתת. ולא זו בלבד, אלא שיעשה זאת כבר כעת, לפני החתנה, כדרך הנגידים!

הדרישה העלתה את חמתו של אבי החתן, ושניהם החלו להדין ולהתנצח זה עם זה, עד שאבי החתן הזמין את אבי הכלה לדין תורה לפני רבה של קלרש.

אבי הכלה, שידע היטב כי לא יזכה בדין, לא הסכים לבוא, ואף על השדוך לא הסכים לותר. בצר לו נסע אבי החתן אל רבה של קישינוב, רבי אריה ליבוש זצ"ל, להסיח לפניו את צערו.

הוא הגיע לשם בערב שבת אחר חצות, בשעה שהרב כבר התכונן לקבל את פני השבת.

הרב הספיק לקבלו בסבר פנים יפות ואף שמע ממנו את עקרי תלונותיו וטענותיו על אבי הכלה. שקע הרב במחשבות, התהלך בחדר הנה והנה, ולאחר מכן פנה אליו בחבה: 'ערב שבת כעת, ואיני יכול לומר לך את דעתי בענין, אבל מלים אחדות אומר לך: צריך אתה להודות לה' על שבאת אלי'...

שמע אבי החתן את הדברים ועיניו אורו. 'אם כך אמר הרב', הרהר בלבו, 'מן הסתם הוא ימצא כבר את הדרך להכריח את אבי הכלה להסכים לבטול השדוך'.

במוצאי שבת נכנס אבי החתן לבית הרב לשמע את דעתו ועצתו, ואז אמר לו הרב: 'מחובתך למלא את דרישותיו של אבי הכלה, להשליש את הנדוניה, ולתת גם את מה שהוא התחיב לתת, ויש לעשות את החתנה בהקדם האפשרי'!

הדברים יצאו מפי רבה הנערץ של קישינוב, ופני האב חפו. הוא נבהל ונדהם, לרגע החויר ולמשנהו האדים. עמד כמשתק איברים ואחר כך פתח את פיו בתהיה ובהתרעמות: 'לאחר פסק דין כזה מכבוד תורתו, תמה אני על מה שאמר לי בערב שבת - כי עלי להודות לה' שבאתי אליו. והלא ברור הדבר שכל רב אחר לא היה פוסק כמותו, ולא היה מחיב אותי למלא את דרישותיו ותביעותיו של אבי הכלה, שאינן צודקות כלל'!

חיוך קל רחף על פניו של רבי אריה ליבוש בשעה שהשיב לו: 'רואה אני כי לא הבנת את כונת הדברים שאמרתי לך בערב שבת. כונתי היתה לומר, כי עליך להודות לה' שאתה באת אלי, הרי יכול היה להיות להפך, שאתה תהיה זה שתפסיד את ממונך ותהיה עני ואביון, ואבי הכלה יגיע להתאונן על שאתה מכריח אותו לקים את השדוך. כעת, כשבאת אתה, יש לך להודות לה' על מצבך הטוב המאפשר לך לתת נדוניה, סבלונות ומלבושי כבוד גם בשביל החתן וגם בשביל הכלה'!

מתוך קורת רוח ודעת נוחה נפרד אבי החתן מאת רבה של קישינוב, חזר לביתו ומלא את דרישות אבי הכלה...