בהר-בחוקותי: מדוע דרשו דמי קבורה גבוהים מקמצן שהלווה בריבית?

אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלוקיך (כה לו)

סיפר מרן מאור ישראל רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א: מעשה שאירע בעיר פוזנא, שמת אחד מהיהודים העשירים. איש קמצן, שבחייו לא נתן פרוטה אחת לצדקה, והיה מלוה בריבית קצוצה, וכעת שמת מצאו פרנסי הקהילה מקום לגבות את חובם, ודרשו מבניו אלפי זהובים כדמי קבורה כדי לקוברו בבית הקברות של הקהילה היהודית.

הלכו בניו והתלוננו בפני מושל העיר, על שפרנסי העיר מפלים לרעה את אביהם הנפטר, לשמע טענותיהם הזמין מושל העיר את פרנסי הקהילה ואת רבה של העיר – הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל, כשבאו לפניו, ביקש מהם המושל שינמקו ויסבירו לו מדוע הם דורשים סכום עצום כדמי קבורה.

נענה רבי עקיבא איגר ואמר: אדוני המושל, אנו היהודים מאמינים באמונה שלימה שהמתים יחיו לעתיד לבוא, וכל אדם מישראל שנפטר לבית עולמו, הרי הוא נקבר רק לזמן מוגבל עד לתחיית המתים, אולם אדם זה שמת עתה, הרי הוא היה מלוה בריבית כל ימי חייו, ומסורת בידינו שהמלווה בריבית אינו קם בתחיית המתים, ונמצא שקברו זה קנוי לו לעולמי עולמים, ועל כן אנו דורשים מבניו דמים מרובים על דמי קבורתו.

תשובתו של הרב מצאה חן בעיני המושל, והיורשים נאלצו לשלם דמי קבורה כפי שדרשו מהם פרנסי הקהילה. (ענף עץ אבות פ"ב עמ' קכ"ד)