"אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלקיך" (בהר כ"ה, ל"ו) - ספור

עון רבית חמור הוא מאד, עד שאמרו חכמים כי המלוה ברבית אין לו חלק לעולם הבא. אחד מעשירי העיר פוזנא, שהיה גם מלוה ברבית, הלך לעולמו.

אנשי ה'חברה קדישא' בקשו מהמשפחה סכום כסף גדול בעבור אחוזת קבר.

בני המשפחה רגזו על הסכום הגדול שדרשו מהם אנשי ה'חברא קדישא', ותבעו אותם לדין תורה אצל רבי עקיבא איגר זצ"ל.

'סכום זה שהם מבקשים', טענו בני המשפחה - 'הרי הוא כפול ומכפל מן הסכום שדורשים מאחרים, ומדוע נשלם יותר'?! - 'מאמינים אנו בתחית המתים', השיב רבי עקיבא איגר - 'ומשום כך כל נפטר משלם סכום מסים. אולם הנפטר שלכם היה מלוה ברבית, ואמרו חז"ל כי המלוה ברבית אין לו חלק לעולם הבא, ואם כן הנפטר שלכם לא יקום לתחית המתים, על כן צריך הוא את קברו למשך זמן רב... מן הדין שישלם יותר'! ['וקראת לשבת ענג']