"ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלקיך..." (בהר כ"ה, י"ז) - ספור מדהים

ידוע שהקדוש ברוך הוא מקפיד מאד בכל הענינים הקשורים לבין אדם לחברו. ומעשים שבכל יום שמדת הדין פוגעת רחמנא לצלן באנשים שלא נזהרים בכבוד הבריות. ורמז לזה אומרת התורה "ולא תונו איש את עמיתו" אל תקניט את חבריך, "ויראת מאלקיך" - תפחד מ'אלקיך' - זוהי מדת הדין.

מעשה מפלא שהתרחש במסבת ארוסין, ספר על ידי רבי יהודה יוספי שליט"א, המוכיח את חובת הזהירות מפגיעה בכל יהודי באשר הוא: דודו של החתן, שהגיע למסבת הארוסין של אחינו, לא שער שכך יסתים הארוע. הוא בסך הכל התדפק, בשמחה ובחדוה על דלת בית הכלה, שם נערכו הארוסין.

את הדלת פתח אבי הכלה, וגם הוא עשה זאת בשמחה רבתי. השנים התודעו האחד לזולתו, ועד מהרה התברר להם שבבחרותם למדו בצותא בישיבה פלונית. כיון שהדוד הגיע לארוסין בשעה מקדמת למדי, ובבית הכלה לא היו בינתים אנשים רבים, החלו השנים להעלות זכרונות ולהחליף חויות מהתקופה בה למדו בישיבה.

במהלך השיחה נזכר דוד החתן בארוע שהתרחש בתקופה ההיא, והוא הזכיר לו בין היתר את החויות המשתפות שעברו על השנים. 'אני זוכר', אמר הדוד לאבי הכלה, 'שבערב אחד, כשהיית בחדרך בפנימית הישיבה, החליט אחד הבחורים להתבדח קמעה על חשבונך, ונעל אותך מבחוץ, ולא היה באפשרותך לצאת מהחדר. אתה דפקת על הדלת חזק חזק, והתחננת שיפתחו את הדלת, אבל הבחור שעשה זאת המשיך לצחק, ולא פתח. האם אתה זוכר את המקרה ההוא'? שאל הדוד. פניו של אבי הכלה לבשו לפתע ארשת של רצינות, וזעק: 'בודאי שאני זוכר את המקרה הנורא. ועד היום אינני סולח למי שעשה את המעשה ההוא'!

דוד החתן, שכאמור ספר את המעשה לפי תמו, כמעט והתעלף. מי שעשה את המעשה - היה הוא-עצמו!

והנה הוא שומע את אבי הכלה מצהיר בפה מלא, ובצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שהוא אינו סולח על כך. למחרת בבקר, עלה הדוד לביתו של אחד הפוסקים, שאמר לו: 'אם אינך מחפש צרות, תבקש ממנו מחילה על מה שעשית'. הפוסק הנודע לא הכיר את השואל, ולא ידע אלו צרות אפפו עד היום את ראשו... הוא רק זרז אותו לגשת אל אבי הכלה ולבקש את מחלתו. הדוד עשה כפי שנצטוה, והתדפק שנית בבית הכלה, וגלה לאביה שהוא-הוא היה בחור שחמד לצון ונעל אותו בחדר, 'ועתה באתי לבקש ממך סליחה'. והתנצל ש'רוח שטות עברה עלי בעת ההיא', וכיון שכבר עברו 30 שנה מאז, הוא מבקש מחילה. בתחלה סרב האבא להענות לבקשת המחילה, אך מאחר והאיש בכה והתחנן על כך, נענה לבסוף ואמר 'דע לך שפגעת בי בזמנו בצורה אימה, ואני מציע שתקבל על עצמך שלא לעשות זאת יותר לאף אדם בעולם'. כמובן שהדוד קבל על עצמו, ואבי הכלה אמר לו: 'מחול לך מחול לך'.

הסוף הטוב, שלא עברו עשרה חדשים והדוד התדפק בפעם השלישית על דלתו של האבא, והפעם הוא עשה זאת בפנים קורנות מאשר. רציתי לבשר לך, שעתה נולד לי ילד ראשון, לאחר 26 שנים שעברו מאז נשואי, שבהן לא נפקדתי בזרע של קימא! ["קול ברמה" גליון 289]