"אני חוזר בתשובה" – לילה בישיבת פוניבז' ונס בבית החולים – סיפור לפרשת בהר

והחזקת בו (כה לה)

סיפר אחד האברכים שנאלץ, למרבה הצער, לשהות עם תינוקו במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים בלינסון. ליד מיטת ילדו של האברך שכב ילד נוסף, חילוני, במצב קשה מאד. הוריו, שלקחו את הענין בצורה קשה ביותר, וחיפשו משען ומשענת ברגעים של התייסרות, מצאו את האברך ורעייתו כבני שיח מתאימים. בין שתי המשפחות התפתח דו שיח מרתק, כשהאברך ורעייתו מחזקים את הזוג שכנגדם בדברי אמונה, ומנסים לשכנעם שהכל בידי שמים, ורק הקב"ה יקבע את גורלו של הילד.

בשלב מסויים, התעורר באב החילוני, תושב קרית אונו, נצנוץ רציני של חזרה בתשובה. היה זה לאחר שיחה ממושכת, בשעות הקטנות של הלילה, עם האברך שהשקיע הפעם את כל כוחותיו ומרצו כדי לקרב את היהודי התועה, ולהוכיח לו בצורה הברורה ביותר, שאין דרך אחרת לבד מדרכה של תורה. נושא השיחה היה לימוד התורה בישיבות, כאשר האברך, הרב שמואל, מתאר בפני איש שיחו את התמסרותם העצומה של בני התורה ללימוד, בשעות היום כבשעות המאוחרות של הלילה. האברך השתתק לרגע, השניים דיברו ודיברו, עד שלפתע השתרר שקט מוחלט.

והנה, ננער פתאום האב החילוני כמו מתרדמה עמוקה, ואמר לרב שמואל בנימה חד משמעית: "האם אוכל עכשיו, ברגע זה, לראות בחורים היושבים ולומדים בשעת לילה כה מאוחרת? מבטיחני לך שאם אתה מכניסני עתה להיכלה של ישיבה, ואראה שם עשרה בחורים ליד דף הגמרא, אני חוזר בתשובה".

השעה היתה שתיים בלילה. האברך היסס ולא ידע מה להשיב. אולי לא יעלה מבוקשו בידו, ואז כל השיחות ששוחח איתו עד עכשיו יפלו לתהום הנשיה. לאחר מחשבה נוספת הוא מתעשת. גמלה בו החלטה: מה שמוטל עלי מן השמים לעשות, אעשה. השאר יעשה הקב"ה.

לאחר כמה דקות היו השנים במכונית. הכיוון היה, ישיבת פוניבז' בבני ברק. שהרב שמואל למד שם בבחרותו. בדרך עוד הספיק האברך "לחמם" את לבו של בן שיחו, לכל צרה שלא תבוא...

המכונית עצרה ליד פתח הישיבה בשעה שתים ועשר דקות בלילה, שניהם עולים במדרגות הישיבה, ונכנסים להיכל הישיבה.

ולמעלה מחמישים בני תורה ישבו ושיננו תלמודם בנעימות שאי אפשר לתאר. היהודי החילוני עמד המום. כמה דקות חלפו, עד שפצה את פיו. הביט בשני הבחורים שהלכו מקצה אחד של האולם לקצהו השני כשהם משננים יחדיו את דברי התוספות, מתבונן בלב פועם בריתחא דאורייתא המפליאה, ואיננו מאמין למראה עיניו.

"כסף הם לא מקבלים: איזו טובת הנאה יש להם מלימוד זה?" שאל את הרב שמואל. רק שלוש מילים נוספות אמר בצאתו את היכלה של הישיבה: "אני חוזר בתשובה". וחזר לשבת ליד מיטת בנו החולה, נסער כולו מעוצמת החוויה שעברה עליו בלילה זה. והפך לאדם אחר. וחזר בתשובה.

סיום הפרשה היה מרגש עוד יותר. לא עברה שעה קלה, מאז שב האב לסעוד את בנו המפרפר בין חיים למוות, והנה חל שיפור ניכר במצבו. הרופאים שהגיעו לחדר התפלאו מאוד, כיון שסיכויו של הילד לחיות יותר מעשרים וארבע שעות נוספות, היו קלושים ביותר. השיפור הורגש משעה לשעה...

ארבעים ושמונה שעות לאחר אותו ביקור בישיבת פוניבז', שוחרר הילד לביתו כשהוא בריא ושלם. והרופאים היו המומים.