"ואם לא תשמעו לי... ואם בחקתי תמאסו" (בחקתי כ"ו,י"ד-ט"ו)-עצה נפלאה להפסקת היסורים

נפסק להלכה ש"אין מפסיקים בקללות אלא אחד קורא את כלן". לא מעלים לתורה עולה נוסף באמצע הקללות.

העולה, עולה לתורה עוד באמצע הברכות ומסים ב"אלה החקים והמשפטים והתורות".

ה"שפת אמת" רבי יהודה אריה ליב אלתר זצ"ל כתב מכתב ליהודי שהיה חולה וסבל יסורים, וכך כתב: "אני משתתף עמך בצערך, וכואב את הכאב שלך. אבקש ממך דבר אחד: תהיה בשמחה ותודה להשם יתברך. שכן, הסבה ש'אין מפסיקים בקללות' היא, שהקדוש ברוך הוא כביכול אומר: עם ישראל נמצאים בקללות, ואותי יברכו!? אותי אפשר לברך לפני הקללות או אחריהן, אבל באמצע - לא! אם אתה תהיה בשמחה, ותמשיך לברך ולהודות לה' יתברך - הקדוש ברוך הוא יאלץ להפסיק את הקללות! אין מצב שמברכים אותו באמצע". וכעין זה מובא בספר "לקוטי יהודה" (נכדו של ה'אמרי אמת') שכתב ליהודי: "החיים והשלום ורפואה שלמה במהרה אל כבוד אהובי וידידי יקירי כאחי מחמד נפשי וכו', שמעתי ממקהלת הבאים לכאן שיש לך צער גדול ויסורים גדולים מחלייך, ומובא במדרש שאין מפסיקים בקללות, לכן עצתי היא שתקבל היסורין באהבה ותתן שבח והודאה לה' יתברך על זאת וממילא אין כדאי להשם יתברך שאתה תהיה בצער".

הרי לנו עצה נפלאה להפסקת היסורים.