"וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך" (בהר כ"ה, ל"ה) - ספור

כתב הזהר (פרשת בהר דף ק"ו): רבי חייא ורבי יוסי היו הולכים בדרך, פגשו בהר שני אנשים שהיו הולכים.

איש אחד בא ואמר להם: 'בבקשה מכם, תנו לי מזון פת לחם, שזה שני ימים שאני תועה במדבר ולא אכלתי כלום'.

רחם אחד משני האנשים והוציא מזונו שהביא עמו לדרך ונתן לו, והאכיל והשקה אותו.

אמר לו חברו: 'ומה תעשה כשתצטרך למזון? שהרי אני - שלי אני אוכל. ולא אתן לך'. אמר לו: 'וכי על שלך אני הולך'? ישב אצלו העני עד שאכל כל מה שהיה אצלו, והלחם שנשאר נתן לעני שיהיה לו לדרך. והלך לו.

אמר רבי חייא: 'לא רצה הקדוש ברוך הוא שדבר זה יהיה נעשה על ידינו'. אמר רבי יוסי: 'אולי נגזר דין על אותו האדם, ורצה הקדוש ברוך הוא להזמין לו את זה כדי להצילו'? בעוד שהיו הולכים התעיף אותו האדם בדרך.

אמר לו חברו: 'ולא אמרתי לך שלא תתן הלחם לאחר'?! אמר רבי חייא לרבי יוסי: 'הרי יש מזון אצלנו, נתן לו לאכל'.

אמר רבי יוסי: 'אתה רוצה להוציא ממנו הזכות?! נלך ונראה שסכנת המות הולכת ומטפסת אחריו ורצה הקדוש ברוך הוא להזמין לו זכות כדי להצילו'.

בתוך כך ישב אותו אדם וישן תחת אילן אחד, וחברו התרחק ממנו, וישב בדרך אחרת. אמר רבי יוסי לרב חייא: 'עתה נשב ונראה כי ודאי שהקדוש ברוך הוא רוצה לעשות לו נס'.

עמדו והמתינו, בתוך כך ראו מין אפעה (נחש גדול) בלהבות עומד אצלו. אמר רבי חייא: 'אוי לאותו אדם שעתה ימות'. אמר רבי יוסי: 'זכאי אותו האדם שהקדוש ברוך הוא יעשה לו נס'. בתוך כך ירד מהאילן נחש אחד ורצה להרגו, קם האפעה על הנחש והרגו והלך לו האפעה. אמר רבי יוסי: 'ולא אמרתי לך שהקדוש ברוך הוא רוצה לעשות לו נס, ולא תוציא ממנו הזכות'?! בתוך כך נעור אותו אדם משנתו והלך לו.

אחזו בו רבי חייא ורבי יוסי ונתנו לו לאכל. אחר שאכל, אמרו לו הנס שעשה לו הקדוש ברוך הוא...

פתח רבי יוסי ואמר: אשרי חלקו של האדם העושה טוב משלו, כי מעורר טוב בכנסת ישראל בצדקה. ועל כך כתוב 'וצדקה תציל ממות'. [מתוך חק לישראל]