"ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלוקיהם" (בחקתי כ"ו, מ"ד) – "לא הכל שחר" - מוסר השכל - ספור

ספר רבי יעקב גלינסקי זצ"ל: כאשר ה'קהלות יעקב' זצ"ל - רבי יעקב ישראל קניבסקי זצ"ל היה בחור בישיבת 'נובהרדוק', שאל שאלה על הגמרא (ברכות ה:): רבי אלעזר היה חולה נכנס אליו רבי יוחנן וראהו בוכה בביתו שהיה חשוך, שאל אותו רבי יוחנן לסבת הבכי: אם מפני שלא זכית לבנים - הראה לו עצם של בנו העשירי שמת בחייו, ואם משום שאתה עני - לא כל אחד זוכה לשתי שלחנות וכו'. יהיב לה ידיה ואוקמיה [נתן לו [את] ידו והקים אותו] - רפא אותו.

תמה הסטיפלר: הרי כל המצוקות של רבי אלעזר של עני וחסרון ילדים אינן דבר חדש, שהרי תמיד היה עני וללא ילדים וכו' וכעת הבעיה המרכזית אצל רבי אלעזר היא רק סבת חליו, מדוע רבי יוחנן מפיסו על שאר בעיותיו, די שיתן לו יד וירפא אותו ויחזר המצב לקדמותו.

תרץ הסטיפלר: כשאדם נמצא במצוקה, ללא מצב רוח, פתאום הכל נראה לו שחר וקודר, וישנה תחושה שהכל אצלו למורת רוחו, פתאום נזכר שאין לו ילדים ושהוא עני, ולכן גם אם יבריא ממחלתו - עדין יהיה קשה לו לחזר לארח חיים רגיל, לכן רבי יוחנן עורך עמו חשבון ואומר לו: ראשית יש למעט את שאר המועקות ואז תשאר המחלה לבדה, ועם זה קל יותר להתמודד, נתן לו יד והקימו מחוליו. וכן להפך, כאשר אדם שרוי במצב רוח טוב, הוא אינו מרגיש צער ואינו מדאג משום דבר ופתאום מבחין שכל מה שקורה לו זה הכל חסד ה'...

זהו שאומרת התורה 'ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם' ולכאורה זהו מצב נורא, אבל כשידע אדם ש'לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני ה' ' - ה' מדת הרחמים ו'עמו אנכי בצרה' (תהלים צ"א, ט"ו), אז יוכל להתמודד בקלות עם בעיותיו וירגיש את חסד ה'. ['להתעדן באהבתך']