"וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (י"ב, ג) – 'האפיפיור היהודי' - ספור מדהים

מצות ברית מילה נעשית בתינוק מבלי לבקש את הסכמתו, אך כשהתינוק גדל ונעשה לאיש, מודה הוא לאביו על המעשה שנעשה בו ביום השמיני ללדתו, שכן על ידי הכנסתו בבריתו של אברהם אבינו הוא נכנס לחיק היהדות.

לעתים, ברית המילה מצילה את האדם מרדת שחת ומחזירה אותו לחיק יהדותו.

בספר 'דורש לציון' לרבי בן ציון מוצפי שליט"א מובא הספור המפרסם על רבי אלחנן, 'האפיפיור היהודי': לרבי שמעון ממגנצא, רעו של רבנו גרשם מאור הגולה, נולד בן יפה תאר ויפה מראה, ונקרא שמו בישראל - אלחנן.

המשרתת הגויה התפעלה מן התינוק, ובהיותו בן חדש חטפה אותו מביתו, הביאה אותו לכנסיה והוא הטבל לנצרות...

הילד היה בעל כשרונות עלויים. הוא החל ללמד למודי כמורה והצטין בלמודיו.

בגיל צעיר הוא התמנה לכמר, ובתוך שנים מעטות טפס במעלה ההיררכיה של הכנסיה. הוא התמנה להגמון, לאחר מכן - לחשמן, ובהיותו בן שלושים התמנה לאפיפיור.

במשך תקופה ארכה הוא התפלא: איך יתכן שאני מהול?!... בלבו עלו סימני שאלה לגבי מוצאו, וכשהתמנה לאפיפיור נפתחו בפניו הארכיונים והוא החליט לבדק את מוצאו. הוא נבר ופשפש במסמכים עד שלבסוף גלה כי נחטף בילדותו ממשפחה יהודית מהעיר מגנצא. הוא גמר אמר לגלות את משפחתו. מה עשה? גזר גזרה על כל יהודי מגנצא, אך צין שהוא מוכן לבטל את הגזרה אם יבואו חכמי ישראל מעיר זו וישכנעו אותו בצדקת דרכם.

משלחת של חכמי מגנצא יצאה לרומא לפגישה עם האפיפיור כדי לבטל אה רע הגזרה. בראש המשלחת עמד רבי שמעון, אביו של אלחנן, הלא הוא האפיפיור - ראש הכנסיה הנוצרית. האפיפיור התרשם מהרב הדור הצורה שעמד בראש המשלחת, ובקש להועד עמו ביחידות. הוא שוחח עמו על אמונות ודעות והתפעל מחכמתו ומידענותו הרבה, ולבסוף הכריז כי החליט לבטל את הגזרה. שיחותיו של האפיפיור עם הרב ממגנצא התארכו. האפיפיור משך את השיחה לפסים אישיים, ומתוך כונה לגלות את סודו אמר לו האפיפיור: 'כבוד הרב, ספר לי מעט על עצמך ועל משפחתך'...

בתחלה הסס רבי שמעון לספר על חטיפת בנו, אך האפיפיור כון את השיחה עד שעלה בידו לחלץ מפיו את הסוד: 'לפני כשלושים שנה נולד לנו תינוק, אלחנן שמו', ספר רבי שמעון. 'התינוק היה יפה תאר ויפה מראה, ובהיותו בן חדש חטפה אותו המשרתת הגויה מביתנו, ומאז נעלמו עקבותיו. מאז ועד היום אנו שרויים בצער נורא, ולא נתנחם עד שנמצא את בננו האובד'. סים רבי שמעון. 'האם היה איזשהו סימן בגופו של התינוק'? שאל האפיפיור, 'כן', השיב רבי שמעון, 'היתה לו שומה במקום מסים בגופו'. האפיפיור חשף את שולי בגדו והראה לרבי שמעון את השומה שעל גופו, ואמר לו: 'אני אלחנן, בנך האובד'! הוא נפל לזרועות אביו והם בכו בהתרגשות רבה. אמר הבן לאביו: 'אבא, אתה חכם גדול. תן לי עצה איך אוכל לעזב את משרתי ולחזר לחיק היהדות? הלא אם יודע הדבר - יסקלוני'!

אמר לו רבי שמעון: 'תודיע שאתה נוסע לנפש בעיר רחוקה. עלה על סירה ועשה עצמך כאלו נפלת מן הסירה אל תוך הנהר וטבעת למות. החלף את מלבושך למלבוש יהודי, וחזר לעירנו, מגנצא'. הבן אלחנן אכן עשה כמצות אביו, וחזר לחיק היהדות. לימים חבר רבי שמעון את הפיוט 'מלך אמון מאמרך', הנאמר ב'יוצרות' ביום השני של ראש השנה (לאשכנזים), ובו רמז על בנו שחזר לחיק היהדות: 'א-ל חנן נחלתו בנעם להשפר, ידעם קרא קרבנותיו במספר, ותיטב לה' משור פר, קדוש'.

אותה מצוה שעשה בו אביו בהיותו בן שמונה ימים, מבלי לקבל את רשותו, גרמה לבן לשוב אל אביו ברבות הימים...