דבר העורך

השבת נקרא שתי פרשות תזריע ומצרע. פרשות אלה דנות בסוגי הנגעים והטהרה, מנגעי האדם והצרעת.

אומרת התורה (י"ג, ב): "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים".

במדרש רבה מובא (ויקרא רבה י"ז, ג'): על עשרה דברים נגעים באים, על עבודה זרה ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים, ועל חלול ה', ועל קללת ה', ועל הגוזל את הרבים, והגוזל את שאינו שלו, ועל גסי הרוח, ועל מספרי לשון הרע, ועל עין הרע.

ובגמרא (שבת צ"ז.) אמר ריש לקיש: החושד בכשרים לוקה בגופו. וקשה מדוע התורה אומרת "אדם", ולא אמר "איש"? עוד יש להבין מדוע נאמר "והיה" שהוא לשון שמחה בכל מקום, כפי שמובא במדרש (בראשית רבה מ"ב, ג: ויקרא רבה י"א, ז, ועין גם במסכת מגלה י':) והיה לשון שמחה בכל מקום. עוד יש להבין מדוע נאמר "והובא", ולא אמר "ובא"? ועתה נבאר בדרך דרש ורמז, בהקדים מה שמובא בגמרא (ערכין ט"ז.) אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן על שבעה דברים נגעים באין: על לשון הרע, ועל שפיכות דמים, ועל שבועת שוא, ועל גלוי עריות, ועל גסות הרוח, ועל הגזל, ועל צרות העין.

ועוד נקדים מה שמובא בגמרא (בבא מציעא קי"ד:) תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: קבריהן של נכרים אין מטמאין, שנאמר: "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם" (יחזקאל ל"ד, ל"א), אתם קרוין אדם, ואין נכרים קרויין אדם.

ולפי זה יש להסביר שלכן נאמר "אדם" כי רק אצלנו יש נגעים ויסורין, כדי לעורר אותנו לשוב בתשובה, שאין את זה אצל אמות העולם. וראה בגמרא (ברכות ה.): אם רואה אדם שיסורין באין עליו - יפשפש במעשיו, שנאמר (איכה ג, מ): "נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה עד ה' ". פשפש ולא מצא - יתלה בבטול תורה, שנאמר (תהלים צ"ד, י"ב): "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו", ואם תלה ולא מצא - בידוע שיסורין של אהבה הם, שנאמר (משלי ג, י"ב): "כי את אשר יאהב ה' יוכיח". ולכן נאמר "והיה" לשון שמחה, שהשמחה היא שהקדוש ברוך הוא אוהב אותנו כמו אבא לבן, ומעורר אותנו לשוב בתשובה.

ובדרך רמז יש לרמז "אדם" ראשי תבות 'אשמרה דרכי מחטוא'. או 'דרך מצוותיך ארוץ'. ועוד יש לרמז "בהרת והיה בעור בשרו" סופי תבות תורה. וכן "בהרת והיה בעור בשרו" סופי תבות גמטריה גמילות חסדים. רמז שעל ידי שישמר את עצמו מן החטא, ויעסק בתורה ובגמילות חסדים ושב ורפא לו.

והטעם שנאמר והובא ולא ובא, אומר רש"י: והובא - ברצונו ושלא ברצונו כי הרואה בו אחד מסימנים אלו יכריחנו שיבא. עד כאן לשונו.

ויש לרמז "והובא אל אהרן הכהן" ראשי תבות גמטריה אהבה. וסופי תבות גמטריה ענוה, רמז שיתנהג במדת הענוה, שנגעים באים על גסות הרוח, וכן שילמד ממדותיו הקדושות של אהרן הכהן אוהב שלום ורודף שלום, וכפי שמובא במסכת אבות: 'הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה' (א, י"ב).

מכאן, שהנגעים הם מתנה שהשם יתברך נתן אך ורק לעם ישראל ולא לגויי הארצות, זאת על מנת להחזיר את ה"אדם" למסלול וללכת בדרך הישר. וישמע החכם ויוסיף לקח.