"ובא אשר לו הבית" (מצרע י"ד, ל"ה)

פסוק זה מדבר בצרעת הבית, מדה כנגד מדה נענש אדם החושב ש'אשר לו הבית', ואינו משתמש בביתו להיטיב לזולת. ענשו שיצטרך לבוא אל הכהן ולספר לו על נגע הצרעת שבביתו. אז מצוהו הכהן לפנות את הבית אשר חשב להנות ממנו לבד.

ועוד צוה הכהן לחטא הבית בצפורים, רמז כי העשר עשה לו כנפים עפות. לכך יסיר האדם מלבו חמדת הממון, ואל יראה בזה תכלית חייו עלי אדמות. [החיד"א בספרו 'חומת אנך']