"מות וחיים ביד לשון, ואהביה יאכל פריה" (משלי י"ח, כ"א)

מובא במדרש רבה (פרשת בהר ל"ג, א'): מעשה ברבן שמעון בן גמליאל ששלח את טבי עבדו שיקנה לו לסעודה את הבשר הכי חשוב מכל חלקי הבהמה, והביא לו לשון, ולמחרת אמר לו שיביא לו את החלק הכי גרוע בבהמה, והביא לו לשון. ואיך יתכן הדבר? אלא רמז לו שאת הלשון אפשר לעשות הכי טוב אם ידבר בו טוב, ואפשר לעשותו הכי גרוע אם ידבר בו רע, וכמו שכתוב במשלי (י"ח, כ"א): 'מות וחיים ביד הלשון'. [רבי יהודה מעלם זיע"א בספרו 'דרש יהודה' בפרשתנו]