"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר" (א', א') - לחוש את הקריאה

ישנה שאלה המתבקשת מאליה בפסוק הראשון שבספר ויקרא, "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר". מה הכונה "ויקרא אל משה", מי קרא, מדוע קרא?

רבי משה שטרנבוך שליט"א מביא באור מענין, שיש לו השלכה על חיי היום יום שלנו. הלכה למעשה. לכל אדם יש בחיים 'הבזקים' רגעיים. רגעי התעוררות פנימית. אדם עומד ומתפלל, מחשבותיו נודדות לכאן ולכאן, ופתאום - הבזק רוחני. פתאום מעלים אותו בכמה מדרגות, למעלה רוחנית נשגבת. לא עובר זמן רב, והוא צונח חזרה אל העולם הגשמי, שוב מחשבתו משוטטת בכל רחבי העולם פרט מאשר בתפלה עצמה.

לפני זמן מה נשאתי דברים בבית הספר 'עמיחי', המשלתי את הענין למעליות, שבגורדי השחקים במנהטן שבניו-יורק.

באותם בנינים גבוהים יש כמה מסלולים של מעליות. יש מעלית שעולה עשר, עשרים ושלושים קומות. ויש מעלית מהירה, שסוחפת אותך בבת אחת, תוך שניות, אל הקומה השמונים או המאה. כך לעתים יש לאדם התעוררות רגעית, שסוחפת אותו בבת אחת לעולמות עליונים.

כך קורה בחגים ובמועדים. בחג הפסח אדם יכול להתעלות בבת באחת, למדרגות גבוהות. אחר כך הקצב מחליף הלוך, והופך אטי יותר ויותר. המצוות הבאות מתקופה לתקופה מעלות את האדם בבת אחת. נטילת לולב, ישיבת סכה וכדומה.

אך לפעמים יש לאדם הבזק רוחני שאין לו סבה בולטת. צריך לנצל את ההזדמנות, לאחז בה ולא להניח לה להשמט מידינו. בדרך כלל ההתרגשות הנה רגעית, ומתמוססת תוך זמן קצר.

הרמב"ן אומר על הפסוק "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" (שיר השירים ב', ז') לפעמים יש לאדם התעוררות - "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה". אך אם לא ישמר אותה, תלך לאבוד. תרד לתהום הנשיה. מה העצה? - "עד שתחפץ". שינהג בה כחפץ - כדבר ממשי. על האדם לעשות מיד מעשה, משהו פרקטי. פרק תהלים, נתינת צדקה. צריך לנצל את המתנה שקבלת משמים באפן מידי - שיניח אותה בתוך חפץ - כלי.

יש אומרים שההארה הרגעית באה מאותה בת קול שיוצאת בכל יום מהר חורב ומכרזת ואומרת "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה" (אבות ו', ב'). לפעמים ה'גלאי' של האדם עולה בדיוק על התדר הנכון, והוא זוכה לשמע את אותה בת קול.

אומר הרב שטרנבוך, זהו "ויקרא אל משה". אין זו קריאה במובן הרגיל, שאדם קורא בפיו, והשומע שומע באזניו. זו מין אטמוספרה, תחושה באויר. משה חש כמיהה, רצון להתחברות לרוחניות. זו היתה הכנה לדבור עם הקדוש ברוך הוא. ולאחר מכן בא הדבור עצמו, "וידבר ה' אליו". לכל אחד מאתנו יש את ה'ויקרא' שלו. לכל אחד ישנם מצבים שהקדוש ברוך הוא קורא לו. אם ננצל את המצב הרגעי הנעלה והמפלא, נוכל להמשיך, ולצעד קדימה. אך צריך להאזין היטב, לשמע את ה'בת קול', ולהתחיל מאותה נקדה. ['מפיק מרגליות' עמ' ו]