דבר העורך

בשבת זו מתחילים את חמש ויקרא שכנויו - תורת הכהנים. במאמר זה נעסק במדת הזריזות על מנת להתגבר על העצלות והקשר לחג הפסח הקרב ובא. כתוב בפרשה (ב', י"א): "כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו".

בספר 'החנוך' כתב (מצוה קי"ז) בבאור שרשי המצוה, וזה לשונו: על כן בהרחיק החמץ שהוא נעשה בשהיה גדולה, יקח דמיון לקנות מידת הזריזות והקלות והמהירות במעשה ה' ברוך הוא, וכמו שאמרו זכרונם לברכה: "הוי קל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים". ואכן מצינו בדברי חז"ל שלמדו מן הפסוק: "ושמרתם את המצות" - רבי יאשיה אומר, אל תהי קורא את המצות אלא את המצוות, כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה, אלא אם באה לידך עשה אותה מיד (כלשון רש"י שם).

והנה ה'טור' (סימן א') סומך משנה זו של 'הוי עז כנמר וקל כנשר וכו', לענין השכמת הבקר, וזה לשונו: לכן צריך האדם להתגבר כארי לעמד בבקר לעבודת בוראו, ואף אם ישיאנו יצרו בחרף לאמר: איך תעמד בבקר והקר גדול, או ישיאנו בקיץ לאמר: איך תעמד ממטתך ועדין לא שבעת משנתך, התגבר עליו לקום וכו'... הגאון הצדיק רבי אליהו לופיאן זצ"ל השקיע כחות מרבים בתלמידיו שישכימו בבקר לעבודת הבורא, והיה מרגלא בפומיה כי מרן רבי יוסף קארו זצ"ל החל את השלחן ערוך בהלכה זו - 'יתגבר כארי לעמד בבקר לעבודת בוראו' (אורח חיים א', א'), והנה, לאחר אריכות ימים ושנים בעת אשר יעמד האדם בבית דין של מעלה, יפתחו שלחן ערוך לפניו, ויבדקו האם קים כראוי את כל השלחן ערוך, ומה ירבו הבזיונות אם מיד בסעיף הראשון ב'שלחן ערוך' יתברר שלא קימו כהגן...

ומאידך גיסא, אין לתאר מעלת השכמת הבקר, וזאת למדנו ממה שאמר רבי פישל מסטריקוב זצ"ל, שלפעמים ידאג השטן להוריד שלגים על מדינה שלמה כדי שיהודי אחד יתעצל על ידי זה להתגבר כארי לעבודת הבורא יתברך שמו בקומו משנתו, וממה שהוא הופך עולמות כפשוטו לבטל את 'ההשכמה' - יש לנו להבין עד כמה הדבר חשוב בעיני המקום ברוך הוא.

ואומרים בשם ה'שפת אמת' זצ"ל, שמטעם זה למדו חז"ל (פסחים ד'.) את הדין ש'זריזין מקדימין למצוות' מהכתוב: "וישכם אברהם בבקר", כי עקר ענין הזריזות היא בבקר בקומו משנתו. והדרך הנכונה היא כמו שאמרו לבאר בדברי יהודה בן תימא: הוי עז כנמר וכו', שלכאורה צריך באור, מדוע המשיל מדות אלו לחיות השדה, ולא אמר: 'הוי עז וקל רץ וגבור'. אלא, שבא ללמדנו שנהיה כדגמת הארי שאינו מחשב חשבונות כאשר בא להשתמש בגבורתו, אלא הוא 'דורס ואוכל', בלא פחד ומחשבות הטורדות את שלות נפשו. באופן זה ממש יש לנו להיות 'גבורים' לעבודתו יתברך שמו, כגון המתעורר בעלות השחר יקום מיד ממטתו, בלא לחשב חשבונות: יש בי כח לקום, אין בי כח לקום, ולא יעשה 'למדנות' על מטתו 'קודם ברכות התורה'... אלא יתגבר כארי ללא כל מחשבה, ויקפוץ ממטתו לעבודת בוראו.

מספר הגאון הצדיק רבי אלימלך בידרמן שליט"א ('באר הפרשה' ויקרא תשפ"א): שמעתי מעד נאמן שפעם אמר לו הרב הצדיק רבי זלמן בריזל זצ"ל בערוב ימיו, "היום לפנות בקר כאשר הקיצותי משנתי, ורציתי לקום לעבודתו יתברך שמו, טען בפני היצר: 'זלמן, זלמן, קר גדול שורר כעת בראש חוצות, והרי אתה כבר זקן בא בימים, על כן, עצה טובה והיא שתשאר עוד מעט במטה מכסה תחת השמיכה'. על חצפה שכזאת נעניתי לו: 'אכן, אף אני אענה כדבריך, מכיון שכל כך קר היום בחוץ, השאר נא כאן מתחת לשמיכה למשך כל היום כלו, אל תהין להוציא ראשך מכאן, הנח לי לנפשי, תן לי לעבד את בוראי במנוחה נכונה ממך ומבלבולך', וכך הלכתי בשמחה בדרכי לבית המדרש".

פעם נכנס יהודי לבית הגאון החסיד רבי ברוך יצחק פריינד זצ"ל, ומצאו שוכב על הארץ, ולפליאת הרואה ענה: "הנה 'הוא' (היצר) היה אצלי היום, כאשר התעוררתי משנתי, ודבר אל לבי שהלוא הנני זקן וחולה ואין מחובתי לקום, והיו בפיו דברי טעם, עד שהיה לי צד ומקום לקים עצתו, אך תכף אמרתי לו - 'הנני מוכן לשמע דבריך ולהתדין עמך, אך, לא כאן במטה', ומאחר ולא היה לי כח לקום לכן הפלתי עצמי על רצפת הבית". והנה, עומדים אנו 'סמוך ונראה' לחג הפסח הקדוש, והימים הללו כה נעלים ומרוממים, ומאידך רבו הטרדות, ההכנות וה'בלבולים', אך אל נתן לדברים חסרי ערך לאבד את הראש, אלא נרומם את עצמנו בדברים העומדים ברומו של עולם ונכין את עצמנו לחג הפסח הקרב ובא.

כתוב במכילתא דרבי ישמעאל "מצוה הבאה לידך, אל תחמיצנה" (שמות פרשת בא, ט"ז). בטוי זה של חכמינו, מדגיש את החשיבות העליונה של זריזות ומידיות בבצוע מצוות. המקור לבטוי הוא מהפסוק (שמות י"ב, י"ז): "ושמרתם את המצות". כשם שהעסה נהפכת לחמץ על ידי שהיה (עכוב) ואי-זריזות, כך גם לגבי מצוה: אם אתה משתהה בבצועה, אתה "מחמיץ" אותה ומפסיד את הזריזות הנדרשת. כשם שאסור שהבצק יחמיץ, כך אסור שהזמן הראוי למצוה יחלף או שההתלהבות הראשונית תדעך. יש לעשות את המצוה מיד!

ללמדך, הזריזות היא מדה מרכזית בעבודת ה'. חמץ - מיצג גאוה ועצלות, מצה: מיצגת ענוה וזריזות - העשיה מתבצעת בזמן הקצר ביותר. וזהו שנאמר (פסחים ד'): ש"זריזין מקדימין למצוות".