"תלמידי חכמים אין להם מנוחה אף בעולם הבא" – החכם שנענש על עפר במנעלו בשבת, פרשת ויקרא

נפש כי תחטא בשגגה (ד ב)

מבאר מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א: שנינו בגמ' (מועד קטן כט.) תלמידי חכמים אין להם מנוחה אף בעולם הבא, שנא': ילכו מחיל אל חיל.

ונראה להסביר את המאמר הזה על פי מה שכתב בשער הכוונות (דף ע"ד): הגיד לי מורי האר"י ז"ל, כי פעם אחת הראו לו בהקיץ חכם גדול בתורה שהיה גדול בדורו, מן הדורות הקודמים, שהיו דנים אותו בשמים על שפעם אחת היה הולך בשבת ברשות הרבים, ונכנס מעט עפר לתוך מנעלו בלי כוונה, ולא נזהר להוציאו ולהסירו, והלך בו ארבע אמות ברשות הרבים.

שהגיע זמן החכם להעלותו למדרגה יותר עליונה מהדרגה שהייתה לו אז בגן עדן, בפעם הראשונה לא נענש על דקדוק כזה, ורק עתה שרצו להעלותו למדרגה יותר עליונה היו מדקדקים עימו ביותר, ודנו והענישו אותו על דקדוקי מצוות כיוצא בזה. עי"ש.

נמצא שגם כשעולה הצדיק למדרגה גבוהה והולך מחיל אל חיל, אינו ניצול ממידת הדין גם על דקדוקי מצוות כאלה, אף שמעיקר ההלכה הדבר מותר, שהוי ליה פסיק רישא בדרבנן דלא ניחא ליה, שהרי לא נתכוין להוציא, והוה ליה כמתעסק, וגם אם תמצא לומר דהוי דפסיק רישיה, הא ודאי דלא ניחא ליה בטלטול העפר, וגם המוציא במנעלו פטור שלא הוציא כדרך המוציאים, ובפסיק רישיה דלא איכפת ליה בדרבנן, מבואר בתוס' (שבת קג.) שמותר לכתחילה...

ונמצא שאף כשהוא ראוי לעלות למדרגה גבוהה, דנים ומענישים אותו על פי רוב חסידותו, וכמו שנאמר: "וסביביו נשערה מאוד". (מאור ישראל ח"א מו"ק כ"ט עמ' שמג)