מושגי יהדות: ביעור חמץ – שריפה או כל דרך? מצווה בפעולה או בתוצאה?

ביעור חמץ

הוא חלק ממצוות השבתת חמץ. חז"ל תיקנו לקיים את הביעור בנוסף לביטול חמץ ולבדיקת חמץ, כדי לקיים את מצוות השבתת חמץ בהידור לפני חג הפסח, המצווה היא על כל אדם לבער את החמץ המצוי בחזקתו בערב החג. באופן ביעור החמץ נחלקו תנאים במסכת פסחים (כז עמ' ב): ר' יהודה אומר, "אין ביעור חמץ אלא שריפה", שלמדים חמץ מנותר, מה נותר שהוא ב"בל תותירו" ודינו בשריפה, אף חמץ שהוא ב"בל תותירו", שהרי עוברים עליו בבל ייראה ובל יימצא, ביעורו בשריפה; וחכמים אומרים, "אף מפרר וזורה לרוח או מטיל לים". וכן פסק השו"ע (בסימן תמ"ה) כחכמים. הגר"ח מבריסק מבאר שמחלוקתם של רבי יהודה וחכמים תלויה בהגדרה היסודית של מצוות הביעור: האם זו מצווה תכליתית, שבעצם פעולת השרפה הנעשית בחמץ יש מצווה, או שמא מצווה אמצעית היא, שרשותו של האדם תהיה מנוקה מחמץ, ומלאכת הביעור אינה אלא אמצעי לכליון והעדר החמץ. ר' יהודה שמקפיד על איכות הביעור, שתעשה דווקא בשרפה, סימן שסובר שהמצווה היא בעצם הביעור. ולחכמים, שההשבתה לשיטתם נעשית בכל דרך, אין המצווה בגוף החמץ המבוער אלא בתוצאה דווקא שלא יהיה שום חמץ ברשותו של האדם.

על החקירה עצמה, מבלי לתלות את הדבר במחלוקת התנאים, עמד כבר המנחת חינוך ובאריכות רבה הוא מתאמץ להוכיח שהדבר תלוי במחלוקת ראשונים. במהלך דיונו הוא אף מעלה הווה אמינא לנפקא מינה הלכתית: לסוברים שבעצם מעשה ההשבתה יש מצווה, יש על האדם מצווה לשייר לעצמו חמץ כדי שיוכל לבערו בערב פסח ולקיים מצוות "תשביתו", כדרך שיש מצווה ללבוש בגד של ארבע כנפות כדי להתחייב בציצית. אמנם לדעת הסוברים שהמצווה מתקיימת בשב ואל תעשה, אין מצווה שיהיה לאדם חמץ ברשותו בערב פסח, וכפי שכתב המהרי"ק: "אטו מי שאין לו חמץ כלל, ואפילו פסק חמצו ל' יום קודם הפסח, יצטרך לקנות חמץ כדי לשרפו ולקיים מצווה ד'תשביתו'? אלא ודאי דבר פשוט דאין לך השבתה גדולה מזו". זמנה של מצות ביעור חמץ היא, ביום ארבעה עשר בניסן בתחילת השעה השישית של היום; ואף על פי שמן התורה אין החמץ אסור אלא מחצות היום ואילך, מכל מקום חכמים עשו סייג לבערו שעה קודם לכן, גזירה שמא יטעו ויחשבו על השעה השביעית שהיא ששית.

סגולות לפסח מ"החלבן הקדוש"

אכילת "הזרוע" שבקערת ליל הסדר "למחרת ביום" – סגולה לשידוך. אכילת "הביצה" אפילו בלילה – סגולה לבנים. "הכרפס" – סגולה להוציא רוח רעה וגם לתיקון היסוד. "החרוסת" – סגולה לקניית הדעת.

וחשוב להדגיש, שסגולות הקערה שהזכרנו, הם דווקא בסימנים שהיו בתוך הקערה בעת הקידוש, אבל אם הוסיף אחר הקידוש, אינו מועיל. (בצל האילן הקדוש)