רשב"ם על ויקרא פרק כו

רבי שמואל בן מאיר · 19 פסוקים בפרק עם פירוש · הפרק במקראות גדולות, עם כל המפרשים

ויקרא כו, אלֹא־תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא־תָקִימוּ לָכֶם וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֺת עָלֶיהָ כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם

משכית - מן שכה כמו מרבית מן רבה. ואיני מוצא לו חבר כי אם חברו עברו משכיות לבב - לשון ראיות לבבו, אף כאן אבן רואה שיש לו בה צלמים וציורים להסתכל בהן.

ויקרא כו, יוַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ

וישן מפני חדש תוציאו - מהגרנות למכור, כדכתיב: תוציא את כל מעשר תבואתך ונתת ללוי וגו'.

ויקרא כו, יגאֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת

מטת עלכם - כדכתיב: עשה לך מוסרות - היא הרצועה שקושרין בה העול של עץ הקרוי מוטות, לפי שמטה ומרכין את צואר השור.

קוממיות - כשהוסר העול זוקף את ראשו.

ויקרא כו, יחוְאִם־עַד־אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם שֶׁבַע עַל־חַטֹּאתֵיכֶם

שבע על חטאתיכם - כלומר: הרבה מכות על חטאתיכם. כמו: שבע יפול צדיק וקם ואור החמה יהיה שבעתים. והחזיקו שבע נשים.

ויקרא כו, יטוְשָׁבַרְתִּי אֶת־גְּאוֹן עֻזְּכֶם וְנָתַתִּי אֶת־שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל וְאֶת־אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה

ושברתי את גאון עזכם - כדכתיב: בשברי לכם מטה לחם. וכדכתיב: גאון שבעת לחם היה לה. ובאגדה: היא בית המקדש, כדכתיב: הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם. ולפי הפשט: כמו שפירשתי, שכך מוכיח סוף המקרא: ונתתי את שמיכם וגו'.

ויקרא כו, כוְתַם לָרִיק כֹּחֲכֶם וְלֹא־תִתֵּן אַרְצְכֶם אֶת־יְבוּלָהּ וְעֵץ הָאָרֶץ לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ

כחכם - כי האדמה לא תוסף תת את כחה לכם.

ויקרא כו, כאוְאִם־תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם

ואם תלכו עמי קרי - מנחם פירש: לשון מניעה מגזרת הוקר רגלך. והבל הוא. כי הוקר מגזרת חטופי פ"א הפעל כמו הושב את אביך. מן אברם ישב. וקרי מן קרה. מגזרת אקרה בה. וזה פירושו: אם תלכו עמי במקרה ולא תדיר, כאדם שאינו הולך תדיר אצל בוראו.

ויקרא כו, כהוְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם־בְּרִית וְנֶאֱסַפְתֶּם אֶל־עָרֵיכֶם וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם וְנִתַּתֶּם בְּיַד־אוֹיֵב

נקם ברית - שעברתם, כמו שכתוב למעלה: להפרכם את בריתי.

ויקרא כו, כובְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה־לֶחֶם וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים לַחְמְכֶם בְּתַנּוּר אֶחָד וְהֵשִׁיבוּ לַחְמְכֶם בַּמִּשְׁקָל וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תִשְׂבָּעוּ

עשר נשים - כלומר: הרבה, כמו זה עשר פעמים תכלימוני.

בתנור אחד - כי אשה אחת לא תוכל למלא את התנור פת.

והשיבו לחמכם במשקל - כי במשקל הביאוהו לתנור ובמשקל השיבוהו להאכילו לבעלים ובמשקל ובצמצום לחם צר ומים לחץ. כדכתיב: בן אדם הנני שובר מטה לחם בירושלים ואכלו לדם במשקל ובדאגה ומים במשורה. אף כאן כתיב: בשברי לכם מטה לחם - יאפה ויאכל במשקל.

ואכלתם ולא תשבעו - כי במשקל ובצמצום יאכלהו. וגם יש לומר שאותו לחם אף על פי שאוכל ממנו הרבה לא ישביע ויסעד האדם, כי מארה תמצא בו.

ויקרא כו, כחוְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת־קֶרִי וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף־אָנִי שֶׁבַע עַל־חַטֹּאתֵיכֶם

ויסרתי - מן ייסר איש את בנו - יאמר ויסרתי. וכן ויסרו אותו. כן מן ישב, יאמר וישבו בך טירותם - ביחזקאל.

ויקרא כו, לוְהִשְׁמַדְתִּי אֶת־בָּמֹתֵיכֶם וְהִכְרַתִּי אֶת־חַמָּנֵיכֶם וְנָתַתִּי אֶת־פִּגְרֵיכֶם עַל־פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם וְגָעֲלָה נַפְשִׁי אֶתְכֶם

על פגרי גלוליכם - כי בבית במותיכם תהרגו, כדכתיב בירמיה: כי אם גיא ההרגה וקברו בתוס' מאין מקום.

ויקרא כו, לבוַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת־הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ

ושממו עליה אויביכם - כשבאים לשבת בה, כדכתיב: כל עובר עליה ישום וישרוק על מכותיה.

ויקרא כו, להכָּל־יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא־שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ

כל ימי השמה תשבות - כל שבעים שנה של גלות בבל. פירשו רבותינו: כנגד שנים שהיה לה לשבות ולא שבתה.

תשבות - מלאפום באתנחתא, אבל בלא אתנחתא, אז תשבת הארץ פתח. וכן וימת וינס באתנחתא כולם מלאפום. וַיָמֹת, הים ראה וינס.

ויקרא כו, לווְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף וְנָסוּ מְנֻסַת־חֶרֶב וְנָפְלוּ וְאֵין רֹדֵף

מרך בלבבם - אינו לשון רך הלבב. ואל הרך לבי. כי המ"ם של מרך עיקר שהרי הניגון במ"ם. כמו אהל אוכל בכסף. וקראת לשבת עונג. ואין חבר כי אם בתלמוד בשחיטת חולין (מה, ב) נתמרך באלו טריפות.

ויקרא כו, לטוְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם יִמַּקּוּ בַּעֲוֺנָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיכֶם וְאַף בַּעֲוֺנֹת אֲבֹתָם אִתָּם יִמָּקּוּ

ימקו - מן נמקו חבורותי, כמו: מן נסע יסעו.

ויקרא כו, מבוְזָכַרְתִּי אֶת־בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת־בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת־בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר

וזכרתי וגו' - אם יכנע לבבם.

ויקרא כו, מגוְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת־שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת־עֲוֺנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת־חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם

והארץ תעזב - בחשבון ביטול שבועות שיתרצה ויכופר עונם. ואז - וזכרתי וגו'.

ותרץ - מן רצה כמו ויבן מן בנה. יען וביען במשפטי מאסו ואת חוקותי געלה נפשם. יען - במשפטי מאסו. וביען - את חקתי געלה נפשם.

ויקרא כו, מהוְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי־אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהוָה

ברית ראשנים - אשר למענם הוצאתי אותם.

ויקרא כו, מואֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד־מֹשֶׁה

בהר סיני ביד משה - שכן התחילה פרשת שמיטה: וידבר ה' אל משה בהר סיני. וגם גמר התוכחות האלה בשביל השמיטה הם כדכתיב: כל ימי השמה תשבות, כי כל מצות של פרשת בהר סיני בשמיטות ויובלות מדבר ושליחות עבדים וחזרת קרקעות, לכך נאמר כאן התוכחות של עבירות השמיטות בהר סיני, הכל בפעם אחת.

מקורות הנוסח של הפירושים

רשב"ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rashbam on Leviticus – Rashbam on Leviticus - Daat (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)

נוסח המקרא: כתב יד לנינגרד (Westminster Leningrad Codex, נחלת הכלל). חלוקת המילים לשורשים: Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0). הטעמים הושמטו לנוחות הקריאה.