ויקרא כו, מב

וזכרתי את בריתי יעקוב. בחמשה מקומות נכתב מלא, ואליהו חסר בחמשה מקומות, יעקב נטל אות משמו של אליהו ערבון שיבא ויבשר גאלת בניו:

וזכרתי את בריתי יעקוב. למה נמנו אבות אחורנית, לומר כדאי הוא יעקב הקטן לכך, ואם אינו כדאי הרי יצחק עמו, ואם אינו כדאי, הרי אברהם עמו, שהוא כדאי ולמה לא נאמרה זכירה ביצחק, אלא אפרו של יצחק נראה לפני צבור ומנח על המזבח:

וְדָכִירְנָא יָת קְיָמִי דְעִם יַעֲקוֹב וְאַף יָת קְיָמִי דְעִם יִצְחָק וְאַף יָת קְיָמִי דְעִם אַבְרָהָם אֲנָא דָכִיר וְאַרְעָא אֲנָא דָכִיר

וְאִדְכַּר בְּרַחֲמִין יַת קְיָימָא דְקַיֵימִית עִם יַעֲקב בְּבֵית אֵל וְאוּף יַת קְיָימָא דְקַיֵימִית עִם יִצְחָק בְּטַוָור מוֹרִיָה וְאוּף יַת קְיָימָא דְקַיֵימִית עִם אַבְרָהָם בֵּינֵי פִּיסוּגַיָא אֶדְכּוֹר וְאַרְעָא דְיִשְרָאֵל אֶדְכּוֹר בְּרַחֲמִין

וְאִידְּכַּר בְּרַחֲמִין קְיָימָא דְּקַיֵימִית עִם יַעֲקב בְּבֵית אֵל וּקְיָימָא דִי קַיֵימִית עִם יִצְחָק בְּטוּר מוֹרִיָה וקְיָימָא דִי קַיֵימִית עִם אַבְרָהָם בֵּינֵי בְּתָרַיָא אִדְּכַּר בְּרַחֲמִין וְאַרְעָא דְּיִשְרָאֵל אִדְּכַּר בְּרַחֲמִין:

וזכרתי את בריתי יעקוב אמר רבי אברהם (אבן עזרא על ויקרא כ״ו:מ״ב) כי הוא מושך עצמו ואחר עמו וזכרתי את בריתי ברית יעקוב וכן הנבואה עודד הנביא (דהי"ב טו ח) ראשיכם שבטיכם (דברים כט ט) "והארץ אזכור" טעמו אזכור הארץ שפרעה השבתות ונעזבה מהם ואזכור שהם רצו את עונם ויתכן על דרך האמת שיאמר וזכרתי יעקב ויצחק ואברהם שהם בני ברית שכל המדות נקראו כן בהיותם בברית והארץ הכלולה מהם אזכור בכלל ורבותינו רמזו כן אמרו (ויק"ר לו ה) ולמה הוא מזכיר זכות הארץ עמהם אמר רבי שמעון בן לקיש משל לאדון שהיו לו שלש בנות ושפחה אחת מגדלתן כל זמן שהאדון שואל בשלום בנותיו היה אומר שאלו לי בשלום מגדלתן:

וזכרתי את בריתי. מושך עצמו ואחר עמו וכן הוא וזכרתי את בריתי את ברית יעקב כמו והנבואה עודד הנביא שהוא כמו והנבואה נבואת עודד הנביא ראשיכם שבטיכם שהוא ראשיכם ראשי שבטיכם ויאמר הגאון כי טעם להזכיר בתחלה יעקב בעבור היות שנותיו כלם בברית:

וזכרתי וגו' - אם יכנע לבבם.

וזכרתי את בריתי. בבנין בית שני:

וזכרתי את בריתי יעקב ביצחק לא כתיב ביה זכירה לפי שאפרו צבור ומונח לפני הקב"ה. האבות מנויין למפרע אומר הקב"ה אני זוכר מאין באתם ומונה וממשמש היחס עד למעלה עד בן יעקב בן יצחק בן אברהם. בכולם כתיב אף חוץ מיעקב שהיתה מטתו שלמה ולא יצא ממנו פסולת. וזכרתי. הפסוק מתחיל בזכירה ומסיים בזכירה שלעולם יזכור זכות אבות אברהם נקרא עבדו כדכתיב זכור לעבדיך וסמיך ליה לאברהם וכן ביעקב כתיב יעקב עבדי משא"כ ביצחק לפי שאברהם ויעקב קיימו המצות בין בארץ בין בח"ל משא"כ ביצחק. אברהם ויעקב הוזכרו ראש לאבות ויצחק לא הוזכר בשום מקום בראש לפי שר"ל לעשו הוה גביר לאחיך לעשותו ראש ליעקב:

וזכרתי את בריתי יעקוב. מנה הכתוב בכאן שמות האבות למפרע. וע"ד הפשט מה שהקדים יעקב, לומר כדאי הוא יעקב הקטן לכך ואם אינו כדאי הרי יצחק עמו ואם אין יצחק כדאי הרי אברהם עמו. ונאמרה זכירה בשניהם וביצחק לא נאמר זכירה, שאפרו צבור על גבי המזבח.

וע"ד המדרש נאמר באברהם וביצחק אף שיצאו מהם ישמעאל ועשו, וביעקב לא נאמר בו אף שמטתו היתה שלמה. אין לי אלא אבות אמהות מנין, ת"ל את את, ואין אתין אלא אמהות, שנאמר (בראשית מט) שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו ושמה קברתי את לאה, וכן דרשו בתורת כהנים.

ולפי דעתי מה שהזכיר באברהם ויצחק לשון אף לפי שמלת אף רמז למדת הדין כלשון (שם יח) האף תספה צדיק עם רשע, הוזכרה מדת הדין בשניים כי היו שוים בה בענין העקידה, זה מתגבר על יצרו לשחוט את בנו וזה מתגבר על יצרו להשחט, ומזה הזכיר הכתוב בהם (שם כב) וילכו שניהם יחדו, כלומר בכוונה אחת. ומה שנכתב יעקוב מלא בוא"ו. מצינו בחמשה מקומות שנכתב יעקוב מלא ובחמשה מקומות נכתב אליה חסר, ודרשו רז"ל יעקב נטל אות אחת משמו של אליהו ערבון עד שיבא ויבשר לבניו.

ועוד במדרש למה הזכיר זכות הארץ עמהם אמר ריש לקיש משל למלך שהיו לו שלש בנות ושפחה אחת מגדלתן, כל זמן ששואל בשלום הבנות אומר שאלי לי בשלום המגדלת, עד כאן, וקרא שלש מדות האבות בשם בנות.

וע"ד הקבלה וזכרתי את בריתי יעקב, הקדים יעקב לשאר האבות כדי להקדים זכור שהוא הרחמים ולסדר המדות ממטה למעלה, ופרט המדות שבעה יעקב נכלל עמו שני עמודי שמים, וקו האמצעי הנרמז בתוספת וא"ו של יעקוב, ויצחק ואברהם והארץ, הרי זה שבעה וזהו לשון בריתי יעקב בריתי שהוא יעקב, וכן בכלן, בריתי יצחק בריתי אברהם. וקרא לכל אחד ואחד מהאבות של מעלה ברית על שם שכולן נכללין בברית, והארץ שהיא שמורה כלולה מהם אזכור גם כן. והסדור הזה בעצמו אחז הכתוב האומר (דברים ד) ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים, בפניו זה יעקב, שנאמר (תהלים כד) מבקשי פניך יעקב סלה, בכחו זה יצחק, הגדול זה אברהם. ועוד הקדים יעקב, כדי שיהיה הכבוד מסתכל בדמות החקוק בחיות המרכבה ומרחם על ישראל.

ומה שנכתב יעקוב מלא בוא"ו ירמוז על הששית שהיא מדתו, והיא הוא"ו שבשם הגדול, מלבד שיש במלת יעקוב כשהוא מלא בוא"ו התעוררות ורמז, כי בי"ו פני החיה המרובעת קבועין פני יעקב. ומכאן תבין (במדבר כ״ח:י״ד) רביעית יין לכבש. ולא כן לפר כי אם חצי ההין, ולאיל שלישית ההין, גם עליו הזכיר יחזקאל ע"ה (יחזקאל א׳:ח׳) וידי אדם מתחת כנפיהם, באחרית התיבות תם, להורות עליו ויעקב איש תם, ומזה אמר יושב אהלים והוא כאלו אמר יושב הכסא, ועוד אהלים של מטה ושל מעלה, וכבר הזכרתיו בסדר תולדות יצחק. והוצרך לומר והארץ אזכור, כדי להזכיר המרכבה בשלמותה שאין מרכבה פחותה מארבעה.

ודעת הרמב"ן בסוד הכתוב, כי יעקב והוא השם המיוחד ידבר ולכך יעקוב מלא בוא"ו, ועל כן יאמר וזכרתי כלומר אמשוך שפע אצילות מלמעלה ואשפיע על האבות העליונים והארץ הכלול מכלם אזכיר גם כן ואז ארחם על ישראל והרי כל הבנין שלם.

והמדרש שקרא את הארץ הזאת בשם מגדלת כלפי המדות שהם למעלה ממנה, ובאו לרמוז כי האבות שהזכיר הכתוב אין הכוונה בהן בשל מעלה, וקראן ברית לפי שכולן נכללים בארץ הנקראת ברית וכמו שהזכרתי.

וזכרתי את בריתי יעקוב לפי שמטתו שלמה לא נאמר בו אף ולפי שכל שנותיו היו בברית הזכירו תחלה.

והארץ אזכר לפי שנאמר למעלה והשמותי אני את הארץ ולא תתן ארצכם את יבולה.

וזכרתי את בריתי יעקב. מאחר שיתודו ויכנעו:

ואף את [בריתי] יצחק. גם הברית שכרתי את יצחק, שהוא מאוחר יותר משל יעקב, גם אותו אזכר:

ואף את בריתי אברהם. שהיה קודם אזכר. שלא אתן להם נחלה אחרת במקומה, אלא אומר: אזכר ואחזירנה להם:

וזכרתי את בריתי יעקב וגו' נאמר זכירה באברהם וביעקב ולא ביצחק שאפרו צבור ומונח ע"ג המזבח:

וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם לא הזכיר ביעקב אף לפי שמטתו שלימה. וע"ד הקבלה יש הפרש גדול בין לשון אף ללשון גם אף מדת הדין גם מדת רחמים מלשון גמילות חסדים נכתב יעקוב מלא בו' מצינו בה' מקומות שנכתב יעקב מלא ובה' מקומות נכתב אליהו חסר דרז"ל יעקב נטל אות אחת משמו של אליהו ערבון עד שיבוא ויבשר לבניו. בברכות התחיל באלף אם בחוקותי וסיים בתיו קוממיות לומר שאין הברכות לישראל אלא כשיקיימו התורה מאלף עד תי"ו. ובאלות התחיל בוא"ו ואם לא תשמעו ומסיים כל הפרשה בה"א בהר סינ ביד משה והוא חצי השם משום עמו אנכי בצרה:

ואמרו וזכרתי וגו׳. פרוש, כי הודוי יועיל להקל מעליהם הגזרות הרעות, אבל להשיבם לכנם צריך זכות אבות, והוא אמרו ״וזכרתי״.

עוד ירצה לומר שזה תוספת טעם לגלות בארץ אויביהם, כי על ידי כן יעלה זכרון ברית אבות ויזכור אותם לרחמים, מה שלא היה כן זולת זה. גם תהיה להם זכירת הרחמים כשישתתף עמהם זכרון הארץ, וזולת גלותם בארץ העמים אין צרך לזכרון הארץ לזכרה עמה, והוא אמרו וזכרתי וגו׳ והארץ אזכר. והוסיף עוד לומר והארץ תעזב מהם, טעם אחר לגלות, כי בזה גם כן תרץ הארץ שבתותיה מה שלא היה כן בלא גלות.

בריתי יעקוב ואף את וגו׳. פרוש, אם תספיק זכות יעקב מה טוב, ואם לאו אוסיף מה שלמעלה ממנה שהיא ברית יצחק, ואם לא תספיק אצרף מה שלפניו ברית אברהם:

וזכרתי את בריתי יעקב וגו'. מה שהזכיר האבות למפרע, לפי שבכל דור ודור אוכלין ישראל מן זכות האבות על כן הזכירם למפרע בדרך לא זו אף זו, דרך משל מי שיש לו ג' כיסים של מעות בכל אחד מאה זהובים ומתחיל לפזר מן כיס אחד בר"ח ניסן, ומן השני בחודש אייר, ומן השלישי בסיון, פשיטא שימצא תמיד בכיס המאוחר יותר מבכיס המוקדם שכבר פזר ממנו ימים רבים, על כן אמר לא זו זכות יעקב המאוחר פשיטא שעדיין לא נאכל כל זכותו כי קרוב הוא, אלא אף בריתי יצחק שקדם ליעקב וזה ימים רבים לישראל שאוכלין מזכותו כי גם זרעו מיד ותיכף התחילו לאכול מזכותו סלקא דעתך אמינא שכבר נאכל תלמוד לומר ואף את בריתי יצחק, ולא זו יצחק אלא אפילו ברית אברהם שהוא ישן נושן מאד סלקא דעתך אמינא שכבר נאכל קא משמע לן ואף את בריתי אברהם שזכותו שמור לכל דור ודור.

והארץ אזכור. כי יש לה מקום ללון ולומר, אם ישראל חטאו הנה הארץ מה פשעה כי מכות הארץ הם גפרית ומלח שריפה כל ארצה וגו' (דברים כט כב) וכתיב שם (כט כג) ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת. רצה לומר הארץ מה פשעה וחטאתה, וכן ארז"ל (נדרים פא.) ששאלת על מה אבדה הארץ לא יוכלו הנביאים ומלאכי השרת לפרש כו' כמו שיתבאר לקמן פר' נצבים בע"ה. לכך נאמר והארץ אזכור.

וזכרתי את בריתי יעקוב. אז אוסיף להשגיח ולהחל לחשוב מחשבות גאולה. וזה הברית הראשון שהיה העיקר ליעקב. כמבואר בחלום יעקב והנה אנכי עמך וגו׳ והשיבותיך וגו׳ כמבואר בפירושינו שם:

ואף את בריתי יצחק. שכרת עמו להגדיל בניו בהיותם בגולה בעשירות למעלה כמבואר בס׳ בראשית כ״ו ד׳ יע״ש:

ואף את בריתי אברהם אזכור. שנכרת עמו ברית בשעת עקידה אשר בהיותם בגלות יהיו מכ״מ מצוינים בחכמה ובדעת עד שישבו בשערי אויביהם:

והארץ אזכור. הברית שנכרת בימי משה רבינו בשעה שביקש בעת רצון של י״ג מדות. הבטיחו הקב״ה בברית שיעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ. ונתבאר שם דהבטיחו דאע״ג שתהיה הארץ חרבה תשוב לישובה ע״ש ל״ד י׳. ועוד נכלל בברית הארץ שתהא השגחה פרטית על הארץ למורשה אפי׳ בהיותנו בחו״ל וכמש״כ בס׳ שמות ו׳ ו׳:

כ לא ידעתי טעם לחמשה מקומות כי היה מספיק זה במקום אחד. ושמא היה זה כאלו נשבע בחמשה חומשי תורה כמו שנכתב ישראל חמש פעמים בפסוק אחד כנגד חמשה חומשי תורה: