ויקרא כו, ל

במתיכם. מגדלים ובירניות:

חמניכם. מין עבודה זרה שמעמידין על הגגות ועל שם שמעמידין בחמה קרויין חמנים:

ונתתי את פגריכם. תפוחי רעב היו, ומוציאים יראתם מחיקם ומנשקים אותם, וכרסו נבקעת ונופל עליה:

וגעלה נפשי אתכם. זה סלוק שכינה:

וֶאֱשֵׁיצֵי יָת בָּמָתֵיכוֹן וֶאֱקַצֵץ יָת חֲנִיסְנְסֵיכוֹן וְאֶתֵּן יָת פִּגְרֵיכוֹן עַל פִּגוּר טַעֲוָתְכוֹן וִירַחֵק מֵימְרִי יָתְכוֹן

וְאֵישֵׁיצֵי יַת בָּמוֹתֵיכוֹן וְאִפְכַר יַת מְנַחֲשֵׁיכוֹן וּקְסָמֵיכוֹן וְאֶשַׁוֵי יַת פִּגְרֵיכוֹן רְמָאִין עַל פִּגְרֵי טַעֲוָותֵיכוֹן וְתִירְחֵק מֵימְרִי יַתְכוֹן

ולא יהיה לכם מקום לזעוק ולהתפלל להושע מהרעב כי אשמיד במותיכם מקום הזבחים:

חמניכם. מגזר׳ חמה בתים העשויי׳ להשתחו׳ לשמש והנו״ן נוסף כנו״ן נשים רחמניות:

פגריכם. גופותיכם כמו פגר מובס. גלוליכם. שם גנאי לעבודת כוכבים מגזר׳ כאשר יבער הגלל והטעם כי בהתחברכם לבתי עבוד׳ כוכבים שם תהרגו וישחיתו אויביכם צורת גלוליכם ואני לא אושיעכם:

וגעלה נפשי אתכם. שתסור השכינה:

על פגרי גלוליכם - כי בבית במותיכם תהרגו, כדכתיב בירמיה: כי אם גיא ההרגה וקברו בתוס' מאין מקום.

ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם. בהיות העיר במצור כמו שספרו על אליהו הצדיק שמצא תינוק מוטל ברעב וכשאמר לו אמור שמע ישראל ותחיה השיב הס כי לא להזכיר בשם ה' והוציא יראתו מחיקו ונשקה ומת עליה:

והשמדתי את במתיכם והכרתי את חמניכם אין זה בכלל הקללות שהרי בטול עבודת כוכבים הוא.

חמניכם לשון חמה הוא והנו״ן נוספת בו כגון נו״ן של נשים רחמניות.

ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם כנגד והייתי לכם לאלוקים ואתם תהיו לי לעם והיא שנייה.

וגעלה נפשי אתכם כנגד ולא תגעל נפשי והיא שלישית.

ונתתי את פגריכם וגו'. מקום שאמרתי: והרביתי אתכם:

וגעלה נפשי. מקום: ולא תגעל נפשי:

וגעלה נפשי וגו׳. צריך לדעת למה הצרך לומר, כי פשיטא שתגעל נפשו, שהרי בזמן שהם צדיקים גמורים נתברכו שלא תגעל נפשו (ויקרא כו:יא), והדבר מובן שלא תהיה ברכה זו נוהגת בימי רשעם, ואם בא לומר הפכיות הברכות, היה לו לומר הפכיות כל השאר, אלא ודאי שלא אמר אלא הענשים שהם לבד העדר הברכות.

ונראה שנתכון לומר שאפלו בערך הצדיקים שיהיו בזמן ההוא תגעל נפשי מהם, בסוד (הושע ד:ה) ״וכשל גם נביא עמך״. גם נתכון שלא יתנבאו עוד בישראל נביאים, כי לא יופיע ה׳ שכינתו המתיחס לה בחינת נפש בהם. וקללה זו אין קללה למעלה ממנו, ולזה קבעה אחר כמה קללות. הא למדת שהיא גדולה ממה שלפניה, והיא שנתקימה בזמן הזה ולה כלו עינינו ודאבה מאד נפשנו, אוי נא לנו.

את במותיכם. זה לא עלה עה״ד שיהא הקב״ה מעניש להסיר את ע״ז שהוא נגד סדרי הנהגת העולם לעזוב הבחירה ביד האדם. והיו ישראל סבורים שהקב״ה יהיה מעניש אך אותם עד שבע״כ יסור מהם והיו נשארים על הנהגת מלכת שמים כרצונם. אבל לא כן מחשבות הקב״ה עמם אלא מסיר בחמת קרי גם הבמות:

וגעלה נפשי אתכם. היינו שלא ישכון גם הוא בישראל. אפילו במקומות שנמצאו עובדי ה׳ באיזה ב״כ וב״מ. וזהו ג״כ בקרי מה שאינו עולה עה״ד. וכבר איתא במדרש שה״ש לא מצינו שהתאבלו ישראל אלא כשאמר משה כי לא אעלה בקרבך. וכמש״כ בזה פ׳ תשא:

ס רש"י רוצה לפרש היאך בא מה שכתב בקרא ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם דמשמע כשהם מתים הם נופלים על עבודה זרה שלהם: