ויקרא כו, כ

ותם לריק כחכם. הרי אדם שלא עמל שלא חרש שלא זרע שלא נכש שלא כסח שלא עדר ובשעת הקציר בא שדפון ומלקה אותו, אין בכך כלום, אבל אדם שעמל וחרש וזרע ונכש וכסח ועדר ובא שדפון ומלקה אתו, הרי שניו של זה קהות:

ולא תתן ארצכם את יבולה. אף מה שאתה מוביל לה בשעת הזרע:

ועץ הארץ. אפלו מן הארץ יהא לקוי, שלא יחניט פירותיו בשעת החנטה:

לא יתן. משמש למעלה ולמטה אעץ ואפרי:

לא יתן פריו. כשהוא מפרה משיר פירותיו, הרי שתי קללות, ויש כאן שבע פרעניות:

וִיסוּפוּן לְרֵיקָנוּ חֵילֵיכוֹן וְלָא תִתֵּן אַרְעֲכוֹן יָת עֲלַלְתָּהּ וְאִילַן אַרְעָא לָא יִתֵּן אִבֵּהּ

וִיסוּף לְרֵיקָנוּ חֵילֵיכוֹן וְלָא תִתֵּן אַרְעֲכוֹן יַת מַה דְאַתּוּן מַעֲלִין לְגַוָוהּ וְאִילַן דְאַנְפֵּי בָרָא יְקַלַח פֵּירוֹי

ותם לריק כחכם. שיגעתם בעבודת האדמה:

כחכם - כי האדמה לא תוסף תת את כחה לכם.

ותם לריק כחכם. כנגד ובציר ישיג את זרע, ומצינו לשון כח גבי תבואה כמה דאת אמר לא תוסף תת כחה לך והיא רביעית.

ולא תתן ארצכם כנגד ונתנה הארץ והוא חמישית.

לא יתן פריו כנגד יתן פריו והם שתיים כמו שפרש״י.

ותם לריק כחכם. שתזרעו ותחרשו בחנם, שלא תוציא כלום הארץ, וזהו קשה מוזרעתם לריק, שכתוב למעלה, דהתם מוציאה כדי זריעה ולא יותר, והכא ולא כלום:

ולא תתן ארצכם את יבולה. דרשו רבתינו: אפילו מה שמובילין לה, והינו כנגד שאמר: ונתנה הארץ יבולה:

ותם לריק וגו׳. כאלו אמר ״ותם כחכם לריק״, פרוש, שכחם בשלימות יהיה לריק, ולצד שלפעמים לא ישלט המשחית אלא בחלק, כאן הודיע (ה׳) כי ישלטו בכל רחמנא לצלן:

ותם לריק כחכם. הוא יגיעה יותר מן הרגיל שישתדלו להוציא תבואת הארץ ע״י תחבולות באופן שיצא יבול כמש״כ לעיל. אבל יתם לריק כל היגיעה:

ולא תתן ארצכם את יבולה. ולא יהא גדל אלא זרע המורגל ועדיין לא הגיע׳ הקללה למכת רעב בארץ:

ועץ הארץ. היינו הנעבד הרבה לא יתן פריו ומכ״מ עדיין לא הגיע למכת רעב רק חסרון תענוג:

ק נוכש שמלקט עשבים רעים מתוך הזרעים. כסח קוצר. עודר חופר:

ר ופירוש ותם לריק כחכם אחר העמל והטורח שטרחתם שאז שיניו קהות, שאם פירש כחכם על ממונם הבא מכח לא היה צריך למימר דכבר כתיב ונתתי שמיכם כברזל וגו' ומסתמא ותם לריק, (גור אריה) גם אין לומר שיתום כח גופם דאם כן לא היה לו למכתב לריק אלא ותם כחכם:

ש דקשה לרש"י למה לו למכתב ארצכם היה לו לכתוב ולא תתן הארץ כמו שכתוב לעיל בברכה ונתנה הארץ יבולה, אלא ארצכם משמע אף מה שאתם מביאים שם בשעת הזרע משלכם אפילו זה לא תוציא, אי נמי דייק מדכתיב יבולה לשון מוביל שהוא מביא. רא"ם:

ת דקשה לרש"י שהיה לו למכתב ועץ לא יתן פריו אבל הארץ למה ליה: