מעשר כספים כהרגל: איך מתחילים לתת באופן קבוע – בלי לחץ

למה ״הרגל״ ולא ״החלטה״

רבים רוצים לתת צדקה, ונותנים כשמבקשים מהם – בבית הכנסת, בקמפיין, לעני בכניסה לסופר. זו נתינה חשובה, אבל היא תלויה ברגע. מעשר כספים הוא דבר אחר: החלטה קבועה שחלק מההכנסה אינו ״שלי״ מלכתחילה, אלא מיועד לאחרים. כשזה הרגל, הנתינה כבר לא תלויה במצב הרוח או בלחץ של מי שמבקש.

המשנה באבות אומרת ״ואל תרבה לעשר אומדות״ – אל תעשר לפי הערכה. היא נאמרה על מעשרות של יבול, אבל העיקרון מתאים גם לכסף: נתינה מסודרת, עם חשבון, עדיפה על ״בערך״. את השאלות ההלכתיות – האם מעשר כספים חובה או מנהג, ממה מחשבים ולמי נותנים – פירטנו במדריך: מעשר כספים – חובה או מנהג?, מברוטו או מנטו? ולמי מותר לתת מעשר.

״עשר בשביל שתתעשר״ – מקור, לא הבטחה

הגמרא בתענית דורשת את הפסוק ״עשר תעשר״: ״עשר בשביל שתתעשר״. היא מביאה גם את דברי הנביא מלאכי: ״הביאו את כל המעשר אל בית האוצר… ובחנוני נא בזאת״, ואומרת שבמעשר מותר ״לנסות״ את הקב״ה, אף שבדרך כלל נאמר ״לא תנסו את ה׳״. הרמ״א בשולחן ערוך מביא זאת להלכה (יורה דעה רמז, ד).

חשוב לקרוא את המקורות כמו שהם: אלה דברי חז״ל על ברכה, לא חוזה עם תאריך ותשלום. איש אינו יכול להבטיח שמי שמעשר יתעשר, ומי שנותן מעשר כדי ״להשקיע״ ומצפה לתשואה – עלול להתאכזב ואף להפסיק לתת. הנתינה עומדת בפני עצמה: היא מצווה, היא עוזרת לאנשים אמיתיים, והיא מחנכת אותנו לראות את הכסף שלנו כפיקדון.

גם לנתינה יש גבול

מפתיע לגלות שחז״ל הגבילו את הנתינה מלמעלה. בגמרא בכתובות: ״באושא התקינו: המבזבז אל יבזבז יותר מחומש״, ובברייתא שם נוסף הטעם: ״שמא יצטרך לבריות״. כלומר, מי שנותן יותר מחמישית מנכסיו מסתכן בכך שבעצמו יזדקק לצדקה. הרמב״ם כותב ברוח דומה שאדם ״לא יפזר ממונו, אלא נותן צדקה כפי מסת ידו״ (הלכות דעות א, ד). על גבול החומש ראו חומש בצדקה.

המסר כאן חשוב במיוחד למי שנמצא בלחץ כלכלי או בחובות. מעשר אינו אמור לדחוף משפחה למינוס. במצב כזה שואלים רב – יש בזה דינים, ואין לקבוע לבד – ובינתיים אפשר לתת בדרכים שאינן כסף: זמן, עזרה, התנדבות.

איך מתחילים בפועל

לבחור אחוז: מי שרוצה מעשר מלא – עשרה אחוזים. מי שעוד לא שם – אפשר להתחיל באחוז קטן יותר ולעלות בהדרגה. עדיף להתחיל במשהו קטן שמחזיק מאשר בהחלטה גדולה שנשברת אחרי חודש.

להפריש מראש: ביום שבו נכנסת ההכנסה, להעביר את הסכום לחשבון נפרד, לקופה או לטבלה של ״כסף מעשר״. כך הכסף כבר ״לא שלכם״ כשאתם מתכננים את שאר ההוצאות, והנתינה עצמה הופכת לבחירה מתוכננת: למי, כמה ומתי.

לתכנן את הנתינה: להחליט על כמה יעדים קבועים ועל חלק פנוי למקרים שעולים. כדאי לבדוק לפני שתורמים למוסד – ראו תרומה למוסדות – מה לבדוק – ולזכור את הדרך שבה נותנים: צדקה בסתר ובכבוד.

מה אפשר לעשות כבר היום

1. החליטו על אחוז שאתם יכולים לעמוד בו – גם אם הוא קטן מעשרה.
2. פתחו חשבון, קופה או טבלה נפרדים ל״כסף מעשר״.
3. העבירו את הסכום ביום שבו נכנסת ההכנסה, לא בסוף החודש.
4. בחרו שניים־שלושה יעדים קבועים, והשאירו חלק פנוי למקרים שעולים.
5. בדקו מוסד לפני שתורמים לו.
6. בחובות או בלחץ כלכלי – שאלו רב לפני שמחליטים על סכום.

המקורות

• דברים יד, כב – ״עשר תעשר״
• בבלי תענית ט ע״א – ״עשר בשביל שתתעשר״
• מלאכי ג, י – ״ובחנוני נא בזאת״
• שולחן ערוך, יורה דעה רמז, ד (רמ״א)
• בבלי כתובות נ ע״א – ״המבזבז אל יבזבז יותר מחומש שמא יצטרך לבריות״
• משנה אבות א, טז – ״ואל תרבה לעשר אמדות״
• רמב״ם, הלכות דעות א, ד – ״אלא נותן צדקה כפי מסת ידו״