מושגים ביהדות: מעשר שני – מהו ואיך פודים אותו בזמן הזה?

מעשר שני היא מצווה מהתורה, להפריש עשירית מיבול התבואה השנתי (בנוסף על המעשר הראשון). והוא מיוחד בכך שאינו ניתן לאף אדם, אלא החקלאי עצמו צריך לאוכלו בקדושה ובטהרה בירושלים. המצוה מתקיימת בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית למניין שנות מחזור השמיטה. בשנים שבהן אין מפרישים מעשר שני, כלומר בשנה השלישית והשישית למחזור השמיטה, מפרישים מעשר עני.

מי שקשה לו להעלות את הפירות לירושלים, יכול לפדות אותם תמורת כסף, ואז הפירות נחשבים לחולין והקדושה עוברת לכסף. את הכסף יש להעלות לירושלים ולקנות בו מאכלים, שאותם יש לאכול בטהרה כמו דין אכילת מעשר שני.

כאשר פודה אדם את פירות המעשר לעצמו על מטבע שלו, עליו להוסיף "חומש" על שווי הפירות. את החומש מחשבים מחוץ לסכום הכולל ("חומש מלבר"), דהיינו שצריך להוסיף רבע על מחיר הפירות ואז בחישוב הכולל התוספת תהיה חומש (אם המחיר של הפירות הוא 100, בתוספת חומש יהיה 125). בנוסף, יכול אדם לפדות עבור אדם אחר את פירות המעשר שלו או לפדות על המטבע של אחר ברשותו, ואז אין צורך בתשלום חומש. המשנה מתירה לאדם לבקש מבנו ובתו הגדולים או מעבדיו העבריים לפדות עבורו את הפירות, דרך הערמה, כך הוא נפטר מתשלום החומש שהיה צריך לשלם לו היה פודה בעצמו את הפירות.

בזמן הזה

אכילת מעשר שני מותנית בקיום בית המקדש. לפיכך, מעשר שני שאינו ניתן לאכילה "מחולל" על גבי מטבע מספיק פרוטה (10 אגורות). בשונה מ"פדיה" שנהגה בזמן המקדש, הערך של המטבע שעליו מחללים את התבואה יכול להיות קטן ביותר. לאחר החילול, הקדושה למעשה "עוברת" מהפירות אל המטבע, והפירות מותרים באכילה. למעשה לאחר חילולים רבים המטבע מתמלאת ולא נותרות פרוטות פנויות לחלל עליהן (למשל: על מטבע של 1 ₪ אפשר לחלל כ10 פעמים). בשלב זה עליו לחלל את כל המטבע הזו על פרוטה אחרת. כלומר, על 10 אגורות. או באמצעות חילול על כף גדושה של סוכר. כדי לעשות זאת יקח לפניו את המטבע או הסוכר ויאמר – המטבע (השקל) שבקדושת מעשר שני תהיה מחוללת על פרוטה שבמטבע או בסוכר זה. את הסוכר יש לכלות באמצעות קבורתו בקרקע או להמיס אותו ולשפוך לכיור, ואם עשה על מטבע (10 אגורות), את המטבע יש לשחוק או לזרוק לים. ואז השקל חוזר להתירו.