צדקה בסתר ומתן בכבוד – איך נותנים בלי לבייש

למה דווקא בסתר

הקושי הגדול של מי שזקוק לעזרה אינו תמיד הכסף, אלא הבושה. לכן הרמב״ם מונה את הנתינה שבה אף צד אינו יודע על השני כאחת המעלות הגבוהות בצדקה (ראו שמונה מעלות הצדקה). מסופר בגמרא על חכמים שנתנו לעניים בדרכים מתוחכמות, כדי שהעני לא יידע ממי קיבל – ואפילו הסתכנו בכך.

גם לנותן יש בזה תועלת: נתינה בסתר מרחיקה ממנו את הגאווה ואת הצורך בתודה, ומשאירה את המצווה נקייה.

מתן בכבוד

• נותנים בפנים מאירות ובמילה טובה. הרמב״ם כותב שמי שנותן בפנים זועפות – גם אם נתן הרבה – הפסיד את זכותו.
• לא שואלים שאלות מביכות ליד אחרים, ולא מעירים על מצבו של המקבל.
• לא מספרים, גם לא בכוונה טובה, מי קיבל עזרה.
• מי שאין לו מה לתת – מפייס בדברים ולא גוער. גם זו מצווה.
• כשעוזרים למי שהיה אמיד ונפל, נותנים בדרך שמכבדת אותו – לעיתים בצורת הלוואה או מתנה ״לכבוד אירוע״.

ומה עם שלטי תורמים?

הסתר נוגע בעיקר לכבוד המקבל. כשתורמים לבית כנסת, לספר תורה או למקום ציבורי, אין מקבל שמתבייש, ונהוג מאוד לכתוב את שם התורם או את שם מי שלעילוי נשמתו נתרם. כך מובא בפוסקים, ויש בזה גם עידוד לאחרים לתת. ועם זאת, מי שמוותר על הפרסום – יש בזה מעלה.

מה שחשוב הוא שהפרסום לא יהפוך לעיקר, ושלא תתנה נתינה בפרסום שמבייש מישהו.

דרכים מעשיות לתת בסתר

1. לתת דרך קופה או גבאי נאמן, שמעביר את העזרה בלי לגלות מי נתן.
2. להעביר תלושי קנייה או סל מוצרים דרך שליח שמכיר את המשפחה.
3. לשלם חשבון עבור מישהו בלי שיידע מי שילם.
4. כשנותנים ישירות – בצנעה, בלי עדים מיותרים, ובמילה חמה.

טעויות נפוצות

• לצלם ולפרסם נתינה עם פניו של המקבל.
• לתת ״בנדיבות״ אבל עם הערות מוסר.
• לדחות מבקש בצעקה או בבוז.
• לחשוב ששלט הנצחה פוגם תמיד במצווה.