איך לחסוך כסף: חיסכון לפי חז״ל – ״שליש בקרקע, שליש בפרקמטיא ושליש תחת ידו״

למה כל כך קשה לחסוך

רוב האנשים יודעים שכדאי לחסוך, ובכל זאת בסוף החודש לא נשאר כלום. הסיבה בדרך כלל אינה חוסר משמעת אלא סדר פעולות: קודם מוציאים, ואת מה שנשאר – אם נשאר – חוסכים. ההוצאות תמיד מתרחבות כדי למלא את מה שיש. שלמה המלך תיאר את זה בחדות: ״אוצר נחמד ושמן בנוה חכם, וכסיל אדם יבלענו״. החכם שומר מלאי; הכסיל בולע הכול מיד.

ועוד תמונה ממשלי: ״לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם״. הנמלה אוספת בקיץ את מה שתצטרך בחורף. אין לה מנהל ואין לה תוכנית חיסכון – יש לה הרגל. זה בדיוק מה שחיסכון צריך להיות: לא החלטה הרואית פעם בשנה, אלא פעולה קטנה שחוזרת.

לחיות קצת פחות ממה שיש

הגמרא בחולין מנסחת כלל מפורסם: ״לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו, וילבש ויתכסה במה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו״. שימו לב לשלוש הדרגות: בצריכה האישית – פחות ממה שיש; בביגוד – במה שיש; ובכבוד בני הבית – יותר. החיסכון לא אמור לבוא על חשבון כבודם של בני המשפחה, אלא על חשבון המותרות שלנו.

הרמב״ם מתאר את ״דרך האמצע״ גם בכסף: האדם הנבון ״לא יקפוץ ידו ביותר ולא יפזר ממונו״ (הלכות דעות א, ד). לא קמצנות שהופכת את החיים לחשבון, ולא פזרנות שאין לה גבול. ובמקום אחר הוא כותב ש״דרך בעלי דעה״ היא לקבוע קודם מקור פרנסה, אחר כך בית ואחר כך להקים משפחה (שם ה, יא) – כלומר, לתכנן לפי סדר ולא לקפוץ להתחייבויות לפני שיש להן בסיס.

״שליש בקרקע, שליש בפרקמטיא ושליש תחת ידו״

באותו עמוד בגמרא שבו מובא הכלל הזה מופיעה גם עצה נוספת: ״לעולם יהא כספו של אדם מצוי בידו״. ובהמשך: ״לעולם ישליש אדם את מעותיו – שליש בקרקע, ושליש בפרקמטיא (מסחר), ושליש תחת ידו״. העיקרון ברור גם בלי להיות מומחה: לא לשים את כל הכסף במקום אחד, ולהשאיר תמיד חלק נזיל – כסף שאפשר להגיע אליו מיד בשעת חירום.

חשוב לדייק: זו לא המלצת השקעות. החלוקה לשלישים אינה נוסחה שמתאימה לכל אחד, ואת ההחלטות המעשיות – איפה לחסוך, באיזה מסלול, בכמה סיכון – מקבלים עם יועץ מוסמך. מה שחז״ל נותנים הוא את הגישה: זהירות, פיזור, וכרית ביטחון. ועוד אמרו שם: ״אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין״ – רמז לצניעות בכסף ולהימנעות מהתרברבות בו.

הרגלים פשוטים שמתחילים בהם

לחסוך קודם: ביום שבו נכנסת המשכורת, להעביר סכום קבוע – גם אם קטן – לחשבון נפרד. מה שלא רואים, לא מוציאים. חיסכון קטן שנשמר לאורך זמן שווה יותר מחיסכון גדול שנעצר אחרי חודשיים.

קרן לשעת חירום: לפני כל מטרה אחרת, לבנות סכום שיכסה הוצאות חיוניות לכמה חודשים. זה ה״שליש תחת ידו״ של ימינו, והוא מה שמונע מתקלה – מקרר שהתקלקל, תקופה בלי עבודה – להפוך לחוב.

עוד הרגלים: לעבור פעם בחודש על המנויים וההוראות הקבועות; לחכות יום או יומיים לפני קנייה לא מתוכננת; ולהשוות מחירים בהוצאות הגדולות. ואת כל זה עדיף לעשות יחד עם בן או בת הזוג – ראו תקציב משפחתי ושלום בית. החיסכון אינו סותר נתינה: מי שמפריש מעשר או צדקה לפי יכולתו לומד בדיוק את אותה מיומנות – לתכנן את הכסף מראש ולא רק להגיב.

מה אפשר לעשות כבר היום

1. קבעו העברה אוטומטית לחיסכון ביום שבו נכנסת המשכורת – גם סכום קטן.
2. התחילו בקרן חירום לפני כל מטרה אחרת.
3. עברו פעם בחודש על המנויים וההוראות הקבועות ובטלו את מה שלא צריך.
4. חכו 24 שעות לפני קנייה לא מתוכננת.
5. אל תשימו את כל החיסכון במקום אחד – ואת הפרטים בדקו עם יועץ מוסמך.
6. חסכו על המותרות שלכם, לא על הכבוד והצרכים של בני הבית.

המקורות

• בבלי בבא מציעא מב ע״א – ״לעולם ישליש אדם את מעותיו שליש בקרקע ושליש בפרקמטיא ושליש תחת ידו״
• בבלי חולין פד ע״ב – ״לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו״
• משלי כא, כ – ״אוצר נחמד ושמן בנוה חכם וכסיל אדם יבלענו״
• משלי ו, ו – ״לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם״
• רמב״ם, הלכות דעות א, ד – ״ולא יקפוץ ידו ביותר ולא יפזר ממונו״
• רמב״ם, הלכות דעות ה, יא – ״דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחלה״