מעשר כספים – חובה או מנהג?

מאיפה בא המעשר

בתורה יש מעשרות על התבואה – מעשר ראשון ללוי, מעשר שני ומעשר עני. מעשר על כסף אינו כתוב במפורש. חכמים דרשו את הפסוק ״עשר תעשר״ (דברים יד, כב) גם על הכנסות אחרות, ובגמרא (תענית ט ע״א) מובא ״עשר בשביל שתתעשר״. כבר אצל יעקב אבינו נאמר ״וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך״ (בראשית כח, כב).

מצוות הצדקה עצמה היא מן התורה. השאלה היא רק אם השיעור – דווקא עשירית – הוא חובה, ומאיזה סוג.

שלוש גישות עיקריות

יש לזה גם השלכות מעשיות: עד כמה מחמירים בחשבון, אם אפשר להשתמש בכספי מעשר למטרות שאינן צדקה במובן הצר, ומה קורה במצב של קושי כלכלי. בשאלות אלה הפוסקים דנים לפי השיטה שלהם, וכל אחד ינהג לפי רבו.

• יש פוסקים הסוברים שמעשר כספים הוא חיוב מן התורה, על פי הדרשה של ״עשר תעשר״.
• יש הסוברים שהוא חיוב מדרבנן – תקנת חכמים שנשענת על הפסוקים.
• ורבים כותבים שהוא מנהג טוב וחשוב שנתקבל, ולא חיוב גמור. לפי שיטה זו מקורו בשיעור הצדקה שבשולחן ערוך (יורה דעה סימן רמט): עשירית כמידה בינונית, עד חומש כמצווה מן המובחר.

למה אומרים ״בלי נדר״

גם לפי השיטה שמעשר כספים הוא מנהג, ההלכה היא שמי שנהג במנהג טוב כמה פעמים – הוא נעשה אצלו כמו נדר. לכן מי שמתחיל להפריש מעשר נוהג לומר שהוא עושה זאת ״בלי נדר״, ואז אם יום אחד לא יוכל, לא עבר על נדר.

מי שכבר נהג בלי שאמר זאת, ומבקש לשנות – למשל בתקופה של קושי – כדאי שישאל רב. יש דרך של התרת נדרים, וחלק מהאנשים עושים אותה בכל ערב ראש השנה, כמוסבר במאמר התרת נדרים בערב ראש השנה.

מי פטור

מי שהכנסתו בקושי מספיקה לצרכיו הבסיסיים אינו חייב להפריש מעשר, שהרי ״חייך קודמים״. עם זאת, נהוג שגם מי שמתקשה נותן משהו, ולו מעט, כדי לא לאבד את המצווה. בפרטים – לשאול רב.

איך מתחילים להפריש מעשר

1. מחליטים ״בלי נדר״ להתחיל להפריש מעשר מההכנסות.
2. מבררים עם רב ממה מחשבים – ראו מעשר מברוטו או מנטו.
3. פותחים רישום פשוט: הכנסות בצד אחד, נתינות בצד השני. אפשר להיעזר במחשבון המעשר.
4. נותנים לפי סדר העדיפויות ובודקים למי מותר לתת מעשר.

טעויות נפוצות

• להתחיל לנהוג במעשר בלי לומר ״בלי נדר״, ואחר כך לחשוש שעברו על נדר.
• לחשוב שמעשר כספים הוא רק עניין של עשירים. גם הכנסה קטנה מאפשרת מעשר קטן.
• לחשוב שמי שבקושי מתפרנס חייב להיכנס לחובות כדי לתת מעשר.
• להכריע לבד בשאלות מסופקות בגלל ״זה רק מנהג״.