שני העשירים – כבוד האישה מול נתינת מעשר: איזו סגולה לעושר עדיפה?

מסופר על שני עשירים מופלגים, ראובן ושמעון, שישבו בסעודת המשתה של יום הפורים, אכלו שתו ושמחו, ובדרך כלל העשירים לא אוהבים לספר איך הגיעו לעושרם, אבל בשעת סעודת המשתה נכנס יין יצא סוד...

קם ראובן והתחיל לספר: כל עושרי בא לי הודות לרב המקומי, כי בהיותי פעם בדרשתו, שמעתי שאמר, שכל המכבד את אשתו במלבושים נאים ובתכשיטי כסף וזהב יקרים זוכה לעושר גדול.

ואת חטאי אני מזכיר היום, שלפני ששמעתי דרשה זו, הייתי מקמץ מאוד לקנות מלבושים לאשתי, אך מאותו היום הייתי דוחק את עצמי, וקונה לאשתי תכשיטים ומלבושים נאים יותר מכפי יכולתי, ומכבד אותה בכל כוחי, ומאז הצלחתי להתעשר עושר רב, וארובות השמים נפתחו, להמטיר עלי שפע רב של עושר, שבכל אשר אני פונה מצליח, תהילות לא-ל יתברך...

ושמעון אמר, גם אני סיבת עושרי היא בזכות דרשה ששמעתי מהרב המקומי, שהיה דורש 'עשר תעשר', שמי שנותן מעשר מכל נכסיו ורווחיו לצדקה לעניים, מתעשר. האמנתי בדבריו באמונה שלמה, ומאז הייתי נותן בעין יפה מכל נכסי ורווחי מעות המעשר לעניים וליתומים ולאלמנות, ומאז נפתחו ארובות השמים והריקו עלי ברכה עד בלי די בעושר מופלג, ואני חייב תודה לרב כי בזכות דרשתו נעשיתי לעשיר גדול...

אבל האמת אגיד, שכעת אני מתרעם עליו, שהדרשה שאמר באוזניך לכבד את האישה במלבושים ותכשיטים, היא יותר טובה ונוחה, כי הלוא כל מה שאתה מוציא לצורך הלבשה וקישוט הכל נשאר אצלך בבית, וכל פעם שאתה רואה את אשתך במלבושיה הנאים ותכשיטיה היקרים, אתה נהנה מזה, כי חן אישה על בעלה.

לא כן אני ששמעתי רק את הדרשה של המעשר, ולכן חמסי על הרב, שלא אמר את כל סגולות העושר שיש לו בדרשה אחת, שכל אחד יבחר לו אשר ימצא חן בעיניו לטובתו ולעושרו...

למחרת הלך שמעון אל הרב ואמר לו, קודם כל אדוני הרב, אני מודה לכבודו על דרשותיו הנפלאות והאמורות בטוב טעם ודעת, על פי מאמרי חז"ל הקדושים, ואשר בזכות שבאתי פעם לדרשתך ושמעתי את דברות קדשו, התעשרתי.

אבל יש לי תרעומת על כבוד תורתו, כי למה לא הזכרת עוד עצות לעושר, כפי ששמע אותה חברי ראובן, שהעצה לכבד את האישה ולקנות לה מלבושים נאים ותכשיטים יקרים וכו'. לדעתי היא עצה יותר טובה, כי הכל נשאר אצל המכבד את אשתו, ואילו אני צריך לתת מעשר לעניים ולנצרכים, ומדי חודש בחודש אני נותן הון תועפות מן המעשר של רווחי...

הרב הראה והסביר לשמעון שמה שכתוב בתהילים (מט פסוק יז) "אל תירא כי יעשיר איש כי ירבה כבוד ביתו כי לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו". הכוונה, העושר שבא בגלל שהרבה כבוד ביתו, ביתו זו אשתו, שנקראת בית, והמכבדה זוכה לעושר, כאשר עשה ראובן, והצליח להתעשר, אל תקנא בו, ותאמר הלואי וגם אני עשיתי כמוהו, ולמה זה אני נותן לאחרים מעשר מכל רווחי. אל תאמר כך. כי לא במותו יקח הכל, כי במותו הכל ישאר כאן. אבל אתה שנתת מעשר, העושר שלך הוא רק בבחינת פירותיהם בעולם הזה אבל הקרן של מצות הצדקה מובטח לך לעולם הבא, ומיועד לך שכר גדול ונצחי בעולם הבא. (משולחנו של מרן)