דלג לתוכן הראשי
כוונות

כסף ופרנסה

קנאה בעושר של אחרים: למה זה כואב ואיך מפסיקים להשוות כמה יש לאחרים

מערכת האתר · עודכן

קנאה בעושר של אחרים נובעת מהשוואה, ולכן היא לא נגמרת: ״אהב כסף לא ישבע כסף״ (קהלת ה, ט). חז״ל הציעו מדד אחר – ״איזהו עשיר? כל שיש לו נחת רוח בעשרו״ (שבת כה ע״ב), ״השמח בחלקו״ (אבות ד, א) – ותזכורת ש״אין אדם נוגע במוכן לחבירו״ (יומא לח ע״ב).

למה דווקא כסף

קנאה בכסף שונה מקנאה בכישרון או ביופי, כי כסף נראה מדיד: הדירה שלו גדולה משלי, הרכב שלה חדש יותר, הם טסים לחו״ל ואנחנו סופרים שקלים בסוף החודש. ההשוואה מרגישה ״אובייקטיבית״, ולכן היא כואבת במיוחד. ובעידן שבו כל אחד מציג את הטיול, את השיפוץ ואת הארוחה במסעדה – יש תמיד מישהו שיש לו יותר.

קהלת הבחין בכך לפני אלפי שנים: ״אהב כסף לא ישבע כסף, ומי אהב בהמון לא תבואה, גם זה הבל״. מי שמודד את עצמו בכסף לעולם לא יגיע לקו הסיום, כי תמיד יימצא מישהו מעליו. גם המשנה באבות אומרת ״מרבה נכסים – מרבה דאגה״: יותר רכוש אינו בהכרח יותר שקט.

מי באמת עשיר

בגמרא במסכת שבת שואלים ״איזהו עשיר?״, ונותנים כמה תשובות. התשובה הראשונה, של רבי מאיר: ״כל שיש לו נחת רוח בעשרו״. העושר נמדד בנחת – ביכולת ליהנות ממה שיש – ולא בסכום. ובפרקי אבות בן זומא אומר בקצרה: ״איזהו עשיר? השמח בחלקו״.

הרמב״ם, כשהוא מתאר את דרך החכמים, כותב שהאדם לא יהיה ״נבהל להון״, אלא ״ואותו המעט שהוא חלקו ישמח בו״, ושלא יהיה ״בעל קנאה״ (הלכות דעות ב, ז). זו לא קריאה לוותר על שאיפות. זו קריאה לא לתת לרדיפה אחרי עוד להרוס את היכולת לשמוח במה שכבר בידינו.

ההצלחה שלו לא באה על חשבונך

חלק מהכאב בקנאה הוא התחושה שמישהו ״לקח״ את מה שהיה צריך להיות שלי. חז״ל אמרו: ״אין אדם נוגע במוכן לחבירו״ – מה שמיועד לאדם אחד אינו נלקח מאחר. העסק של השכן לא גזל את הפרנסה שלך, והקידום של החבר לא סגר לך דלת.

כשמפנימים את זה, אפשר לשמוח בשמחת האחר – ולפעמים גם ללמוד ממנו. ״קנאת סופרים תרבה חכמה״: מי שרואה מישהו מצליח ושואל ״מה אני יכול ללמוד מזה?״ הופך את הקנאה למנוע. מי ששואל ״למה לו ולא לי?״ נשאר תקוע. על קנאה באופן כללי – גם מעבר לכסף – ראו קנאה: איך מפסיקים להשוות.

צעדים מעשיים

לשים לב לטריגרים: מתי הקנאה עולה? אחרי גלילה ברשתות, אחרי מפגש עם משפחה מסוימת, אחרי שיחה על נדל״ן? מי שמזהה את הרגעים יכול להיערך – לצמצם חשיפה, או לפחות לדעת ש״זה עכשיו הקנאה מדברת״.

לספור את מה שיש: רשימה קצרה של דברים טובים בחיים – בריאות, משפחה, חברים, עבודה – מחזירה את הפרופורציות. ראו הכרת תודה. ולהגדיר מטרות משלכם: במקום ״להגיע למה שיש לו״, לשאול מה באמת חשוב לנו – ולתכנן לפי זה. ואם ההשוואה דוחפת להוצאות שאין לנו – רכב, חופשה, אירוע – שווה לעצור: התחרות הזו היא דרך מהירה לחובות.

מה אפשר לעשות כבר היום

  1. כתבו שלושה דברים טובים שיש לכם, שאינם קשורים לכסף.
  2. צמצמו מעקב אחרי חשבונות שמשאירים אתכם עם תחושת חוסר.
  3. לפני קנייה גדולה שאלו: האם הייתי קונה את זה אם אף אחד לא היה רואה?
  4. ברכו בלב את מי שהצליח – ״שיהיה לו לבריאות״.
  5. שאלו מה אפשר ללמוד מההצלחה שלו, ולא רק למה היא שלו.
  6. הגדירו מטרה כספית אחת שמתאימה לכם, לא לשכנים.

המקורות

שאלות נפוצות

מה התורה אומרת על קנאה בעשירים?

שהעושר האמיתי הוא שמחה במה שיש – ״השמח בחלקו״ (אבות ד, א) – ושמה שמיועד לאחר אינו נלקח ממך – ״אין אדם נוגע במוכן לחבירו״ (יומא לח ע״ב). הרמב״ם מונה את הקנאה בין המידות שיש להתרחק מהן (דעות ב, ז).

איך להיות עשיר לפי היהדות?

לפי הגמרא (שבת כה ע״ב) עשיר הוא ״כל שיש לו נחת רוח בעשרו״. זה לא סותר עבודה ושאיפה לפרנסה טובה, אבל המדד הוא הנחת ולא הסכום.

האם מותר לרצות כסף?

כן – לעבוד, לתכנן ולהתפלל על פרנסה זה לגיטימי (משנה קידושין ד, יד). מה שמזיק הוא רדיפה שאין לה סוף, וחמדה של מה ששייך לאחרים.

עוד בכסף ופרנסה

מאמרים מהעלונים בנושא

האם התשובה עזרה לך?
שתפו את הדף:וואטסאפ