מסכת כתובות דף נ׳ ע״א

ועשיתינהו – כפיתי אותם בחזקה ומפני שטרחתי עליו ליכנס לו לפנים משורת הדין מחבביני:

ואי דינא הוא – אין כאן גמילות טובה להחזיק לו טובה שעל כרחו ישפוט אמת:

עשיתינהו בעי – האי עשוי צריך לומר דהיינו בדברים כי ההוא דלקמן (כתובות דף נג.) מעלאי דידי היינו עשוי והשתא אתי שפיר דאמר עשיתינהו בעי דאם מן הדין היה מה היה לו לעשותם בדברים היה לו להלקותם ולכופם עד שיזונו אותו וכן פר"ת ומיהו מצינו עשוי שלא בדברים כגון אין מעשין אלא לפסולות (לקמן כתובות דף עז.):

המבזבז – לעניים:

מחומש – שבנכסיו שלא יצטרך לבריות:

אל יבזבז יותר מחומש – מפרש בירושלמי שפעם ראשונה יכול לבזבז חומש ומכאן ואילך בכל שנה ושנה יתן חומש הריוח:

עשר אעשרנו – שני עישורין הוו להו חומש:

והא לא דמי בתרא לקמא – דכי שקלת לקמא פשו להו ט' וכי הדרת מדלית מעשר דידהו לאו כי קמא הוא ואין כאן חומש בשניהם:

אעשרנו – מדלא כתיב עשר אעשר לך הכי קאמר אעשרנו כראשון כלומר מעשר שני יהא כראשון:

שמועות הללו – דרבי אילעא בתקנת אושא:

מתמעטות והולכות – מאמוראים הראשונה א"ר אילעא אמר ר"ל משום דר"י בר חנינא השניה ר' אילעא אמר ר"ל שלישית ר' אילעא לחודיה:

וסימניך – בסדר ההלכות ובו תדע סדר מיעוטן:

קטנים כתבו ובזבזו – בניו ובנותיו כשהן קטנים כותב נכסיו המבזבז אל יבזבז ומעתה לא תחליף באיזו שלשה ובאיזו שנים ובאיזו אחד:

מגלגל עם בנו – אם מסרב מללמוד יגלגל עמו בנחת ובדברים רכים:

יורד עמו לחייו – לרדותו ברצועה ובחוסר לחם:

רב שמואל בר שילת מלמד תינוקות היה:

וספי ליה כי תורא – הלעיטהו תורה כשור שאתה מלעיטו ואובסו מאכל:

שיהא אדם מגלגל עם בנו עד י"ב שנה – והא דתנן במסכת אבות (פ"ה) בן עשר למשנה לא שירד עמו לחייו אלא לגלגל:

וספי ליה כי תורא – ולא ירד עמו לחייו עד י"ב שנה והא דתנן במסכת אבות בן חמש שנים למקרא היינו לגלגל ולא למיספי ליה:

לתעניתא מעת לעת – להתענות כל היום וחינוכא לשעות מקודם לכן שנתיים כדאמרינן ביומא (דף פב.):

ובתינוקת – שהיא ממהרת להביא כח שאינה מתשת כח בלימוד תורה ותרתי סרי דקאמר שנת שתים עשרה גופא קאמר דאי בת שתים עשרה ויום אחד דאורייתא היא שמביאה שתי שערות ובת עונשים ואין צורך לנו ללמוד ממניקתו של אביי:

בר שית למקרא – היינו בר שית ויום אחד דומיא דבר עשר למשנה דהוי בר עשר ויום אחד כי ההוא דמסכת אבות דהתם הוי בר עשר ויום אחד דומיא דבן י"ג למצות והשתא האי בר שית למקרא לא הוי דומיא דבן עשר למשנה דבר שית למקרא היינו למיספי ליה כי תורא ובר עשר למשנה לא למיספי ליה אלא לגלגל עד י"ב שנה:

ובת תריסר לתעניתא – פירש בקונטרס שנת י"ב ומשום חינוך ולר"י נראה דבת י"ב שנה ויום אחד קאמר דומיא דבר עשר כדפרישית ואשמעינן דלית לן השלמה דרבנן כר"י בפרק בתרא דיומא (דף פב.) והא דפי' נמי בקונט' בתינוקת שהיא ממהרת להביא כח לא היה צריך לפרש כן אלא שחינוך שלה שנה לפני גדלותה דהיינו י"ב שנה ויום אחד כמו תינוק שחינוכו שנה לפני גדלותו:

לא חיי – אם לא ברפואה בדוקה:

מררתא דדיה – מרה של דיה שקורין וושט"ו:

נשפייה ונשקייה – תמשחנו ממנו ותשקנו ממנו בשכר:

אצותא דדיקלא – סיב שגדל סביב דקל תומר כעין וויילד"ה שכורך את עץ הגפן:

ומאי אסותיה – פר"ת שלא ישכנו אבל אין נראה לפרש לאחר שנשכו דהא אמר דלא חיי משמע דאין רפואה מועלת לו:

המכניס את בנו – ללמוד תורה:

רץ אחריו – להברותו ולהחיותו:

ואין מגיעו – מסוכן הוא למות מרוב חולשו:

חביריו רצין אחריו – להיות פקחין בתורה כמותו:

הא דכחיש – אל יכניסנו שמסוכן הוא פן יחליש וימות:

דבריא – יכניסנו לפי שמתפקח:

שמכרה בנכסי מלוג – הקרן:

הבעל מוציא – דשויוהו רבנן כלוקח והוא לוקח ראשון:

[באוכלוסא – אסיפת בני אדם]:

תנא מיניה – דר' יוסי בר חנינא מרה הוא:

הבעל מוציא מיד הלקוחות – אליבא דר"י דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי לא צריכא לתקנת אושא אלא לריש לקיש ואליבא דריש לקיש מסיק לה בפ' החובל (ב"ק ד' פח: ושם) אי נמי לר"י נמי אצטריך כגון נותן מתנה לאשתו שקנתה ואין הבעל אוכל פירות א"נ דכתב לה דין ודברים. אין לי בפירות נכסייך אבל אין לומר דכתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהם דהא תנן בפרק הכותב (לקמן כתובות דף פג.) דאם מכרה ונתנה קיים:

זה הזן בניו ובנותיו קטנים – שתמיד יום ולילה הן עליו והיא צדקה שאינו חיוב עליו בהם:

הון ועושר בביתו – שאין הממון כלה ואעפ"כ צדקתו עומדת לעד:

זה הלומד תורה ומלמדה – מתקיימת בו הרי הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד על שטרח ללמד לתלמידים:

זה הכותב כו' – הספרים קיימים לו שאינם כלים וצדקתו עומדת לעד:

לאינצויי – מי קרוב וקודם בנחלה: