חומש בצדקה – מה זה, ולמה לא נותנים יותר

מעשר וחומש – שתי מדרגות

בשולחן ערוך (יורה דעה סימן רמט) מובאות מדרגות הצדקה: מי שידו משגת נותן כפי צורך העניים; ואם אין בידו – עד חומש מנכסיו, וזו מצווה מן המובחר; עשירית היא מידה בינונית; ופחות מכך נקרא ״עין רעה״. כלומר, מעשר וחומש אינם שתי מצוות שונות, אלא שתי מדרגות של אותה מצווה.

מי שמפריש חומש מחשב כמו במעשר, רק בשיעור כפול. ממה מחשבים – ברוטו או נטו, ואילו הכנסות נכללות – מוסבר במאמר מעשר מברוטו או מנטו, וכל השיטות שם חלות גם על חומש.

למה לא יותר מחומש

הכלל ״המבזבז אל יבזבז יותר מחומש״ נקבע, לפי הגמרא, באושא – כדי שלא יבוא אדם להזדקק בעצמו לבריות. יש כאן תפיסה בריאה של נתינה: הצדקה לא נועדה להעביר את הנותן מצד אחד של הקופה לצד השני. אדם אחראי קודם כל לפרנסת עצמו ובני ביתו, ורק מתוך יציבות כזו אפשר לתת לאורך זמן.

יש פוסקים שכתבו שלעשיר גדול, שנתינה גדולה לא תפגע בפרנסתו, אפשר להקל ולתת יותר. וכן מוזכר בפוסקים שבצוואה, לקראת סוף החיים, אפשר לתת חלק גדול יותר מהנכסים. בכל מצב כזה – לשאול רב.

מה לא נכלל בהגבלה

• פדיון שבויים והצלת חיים – אינם נמדדים בחומש; פיקוח נפש קודם לכל חשבון.
• עזרה בגוף – ביקור, אירוח, זמן – אינה כסף, ואין לה הגבלה של חומש.
• הלוואה שחוזרת אינה ״בזבוז״ של הכסף, ולכן אינה נמדדת כמו מתנה.

למי שרוצה לעבור ממעשר לחומש

1. בודקים שההכנסה מאפשרת זאת בלי להיכנס לקשיים.
2. מקבלים את ההנהגה ״בלי נדר״, כמו במעשר.
3. אפשר לעבור בהדרגה: מעשר קבוע, ואת התוספת לחומש – כשמתאפשר.
4. מחשבים 20% במחשבון המעשר, שמציג גם את החומש.

טעויות נפוצות

• לחשוב שמי שלא נותן חומש לא קיים מצוות צדקה. מעשר הוא מידה בינונית וראויה.
• לתת יותר מחומש מתוך התלהבות, ולהגיע לחובות.
• לחשוב שחומש הוא חובה נפרדת מהמעשר. זו אותה מצווה בשיעור גבוה יותר.
• לבלבל עם ״חומש״ במובן של חמישה חומשי תורה.