הכוח של ברכת כהנים באהבה - ספורים

מספר על כהן אחד שהיה מסכסך עם אדם בקהלה. כשהגיע זמן ברכת כהנים - הוא סרב לעלות לדוכן לברך ברכת כהנים.

הרב נגש אליו ושאל: "למה אינך עולה"? ענה הכהן: "איך אברך אותו? הלב שלי לא נקי".

הרב ענה לו: "דוקא עכשו תעלה. הברכה תתקן את הלב"...

הכהן עלה, וכשהגיע למלים: "וישם לך שלום" - הוא פרץ בבכי. אחרי התפלה נגש אל אותו אדם, התחבקו, והסכסוך נגמר.

הברכה לא רק יצאה ממנו - היא שנתה אותו.

הכהן הזקן בירושלים

באחד מבתי הכנסת בירושלים היה כהן זקן, כמעט בן תשעים. כל פעם שהיה עולה לדוכן היה אומר בלחש לפני הברכה: "רבונו של עולם, תן לי לאהב אותם היום יותר מאתמול".

הקהל היה מרגיש את זה. אנשים היו אומרים: "כשהוא מברך - זה כמו קרני השמש הנכנסת לבית הכנסת, כמו זיו.

הוא לא היה בעל קול גבוה, לא בעל הופעה מרשימה - אבל היתה לו אהבה טהורה, והברכה שלו היתה מרגשת כמו לטיפה חמה.

ברכה באהבה

מספר על כהן שחי בצפת בדורות הקודמים. אשה אחת באה אליו בוכיה שבנה חולה מאוד. הכהן אמר לה: "מחר בבקר, בזמן ברכת כהנים, תעמדי מולי. אני אברך אותו כמו באהבה של אב לבנו". למחרת, כשהוא אמר "יברכך ה' וישמרך" - הוא עצם עינים, ובכה. הוא אמר אחר כך: "הרגשתי כאלו אני מברך את בני שלי".

הילד הבריא! האם היתה אומרת כל חייה: "האהבה שלו פעלה והבריאה את בני"...

הכהן שלא ידע קרא וכתב

בכפר קטן בצפון הארץ היה כהן פשוט, שלא ידע קרא וכתב. אבל את ברכת הכהנים הוא ידע בעל פה.

מתפללי בית הכנסת שאלו את הרב: "איך אדם כזה יכול לברך אותנו"?... הרב ענה להם: "הוא לא יודע לקרא ספרים - אבל הוא יודע לקרא לבבות"!

הכהן הזה היה מברך באהבה כל כך גדולה, שאנשים היו אומרים: "הוא לא אומר את הברכה, הוא מעניק אותה באהבה".

מכאן, הברכה היא לא רק טקסט. היא העברת שפע. והשפע עובר רק דרך לב פתוח.

הכהן הוא כעין צנור. אם הצנור מלא כעס, קנאה, גאוה- השפע לא עובר ואפלו לא יורד. אם הכהן מלא אהבה - הברכה זורמת כמו מים חיים בשפע רב.

ללמדנו, אהבה פותחת, גאוה סוגרת, שמחה מרחיבה, כעס מצמצם.

לכן הכהן חיב לברך באהבה. כי עקר הברכה עוברת קדם דרך הלב. ["ברינה יקצורו"]