"ואברכה מברכיך ומקללך..." (י"ב, ג) - ברכת כהנים 'באהבה'

כתוב בגמרא (סוטה ל"ח:): ואמר רבי יהושע בן לוי, כל כהן שמברך - מתברך, ושאינו מברך - אין מתברך, שנאמר 'ואברכה מברכיך'.

והקשה ה'בן יהוידע' לרבנו יוסף חיים זצוק"ל (שם): מהי כפילות הלשון 'ושאינו מברך אינו מתברך', הרי מאחר שאמרנו שכהן שמברך מתברך, יוצא שכהן שאינו מברך אינו מתברך, ומיתר לכתב שוב 'ושאינו מברך אינו מתברך'.

ומתרץ: הרי הכהן צריך לברך באהבה, וכמו שמברכים 'אשר קדשנו במצותיו וצונו לברך את עמו ישראל באהבה', כמו שהביא ה'משנה ברורה' (סימן קכ"ח קל"ז) בשם הזהר - דהינו בפיו ובלבו, שאם אינו מברך באהבה יוצא שהוא מברך רק בפיו ולא בלבו, וכונת הגמרא על כהן שלא מברך בלבו, שאף על פי שהוא מברך בפיו - הוא לא מתברך, כי עליו לברך גם בלבו.

ומוסיף עוד, שהמלה 'אהבה' בגימטריה 13, ואם כהן מברך באהבה גם בפיו וגם בלבו - נמצא ב' פעמים אהבה - בפיו ובלבו, וזה יוצא 26 שזה גימטריה של שם הוי"ה, וזה הרמז בפסוק 'ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם', שעל ידי שיברכו את עם ישראל באהבה בפיהם ובלבבם יתקים מה שכתוב 'ושמו את שמי' ששניהם גימטריה 26.

ומבאר עוד לפי זה: לכן בברכה כתוב בלשון רבים 'ואברכה מברכיך', ומה שאין כן בקללה כתוב בלשון יחיד 'ומקללך אאור', שבברכה - צריך שיברך בפה ובלב, וזה רבים, ומה שאין כן בקללה שאפלו שמקלל או בפה או בלב - הוא יענש.

ויש להוסיף בענין זה, שהנה ידועה המחלקת בין ה'בית הלוי' ל'חזון איש' (שהיארציט חל השבוע - ט"ו חשון) אם מועיל 'שומע כעונה' בברכת כהנים. ה'בית הלוי' (על התורה בסוף חמש בראשית) סובר שכיון שיש דין שיהיה ב'קול רם', אם כן בזה אין דין שומע כעונה, כי שומע כעונה מועיל רק לגבי הדבור ולא לגבי דינים אחרים, אך ה'חזון איש' (ארח חיים סימן כ"ט אות ג') סובר שמועיל שומע כעונה גם לגבי קול רם, כיון שהעקר הוא הדבור טוב ומועיל על ידי שומע כעונה לצאת ידי חובה, כמו שמועיל שומע לענין קריאת המגלה, שאינו נחשב 'קראה על פה', וכן בשמיעת קדוש נחשב קדוש על הכוס.

והרב מפוניבז' זצ"ל אמר סברא נוספת, שלא מועיל בזה שומע כעונה כיון שיש דין בברכת כהנים שזה יהיה 'באהבה', על זאת לא מועיל שאחד יוציא את השני. [דברי השירה]