לברך באהבה

הבטוי "באהבה" מופיע בנסח ההלכה והמנהג, והוא לא סתם תאור רגשי. הוא תנאי מהותי: הכהן אינו רק "אומר מלים", אלא צריך לעמד מול הצבור מתוך כונה פנימית של אהבה, רצון טוב, ושלום, בלי זה - הברכה מאבדת את עצמתה.

לברך באהבה משמעותו היא: רצון אמתי בטובת הצבור, שמחה על הזכות לברך, לב נקי ממחלקת, תחושת שליחות - לא כוח, אלא נתינה.

חז"ל אומרים שהכהן צריך לברך "בלב שלם", ושהברכה עוברת דרך הלב לפני שהיא עוברת דרך הפה.

ה'חנוך' אומר: הכהנים מצוים לברך "באהבה ובכונה טובה".

הרמב"ם (הלכות תפלה) אומר: הכהן צריך לברך "בשמחה".

הזהר אומר: ברכת כהנים פועלת רק כשהכהן "ממשיך אהבה מלבו".

אם כן האהבה היא לא תוספת - היא המנוע, או עקר הברכה היא אהבה, וישמע החכם ויוסיף לקח.